שאלות ותשובות כל הנושאים

תשובה: משום שאחרת קיימת סכנה שהתקשור שלך יביע את התייחסותך לאישה ואת תשימי דברים בפי המדריכים.

לכן, לגבי כל דבר עליו אנו מתקשרים, בין שזה אדם מסוים, בין שזה דבר מסוים, כדאי שקודם כל נכתוב את דעתנו (במקרה שלך לפני בואה כמובן ולעצמך בלבד!). למשל, אני חושבת על האישה הזאת דברים לא טובים, אני חושבת שהיא לא חכמה ולמה היא מבלבלת לי את המוח, וכן הלאה.  אנחנו מוציאים את כל מה שיש לנו. זה גם משקף את הביקורת הפנימית שיש לנו לגבי דברים, ויכול להיות שזה גם יעזור לנו להשתחרר מהשיפוט והביקורת. ביקורת ושיפוט זה בזבוז אנרגיה מאוד גדול מפני שבמקום להתייחס לדבר בצורה רלוונטית כמות שהוא, כבר יש לנו דעות ושיפוט עליו: ככה חינכו אותנו, כל העולם פועל ככה… להכיר במחשבתנו קודם לכן משחרר אותנו לקלוט מעבר.

היה לי חשוב לומר את הדברים האלה מפני שמי שמתעסק בקליטה של דברים שמעבר לזמן ומקום, חשוב שהמוח האנושי יתנקה ולא ייקח שליטה, אלא ישמש כמתורגמן המתרגם את המידע ולא יפריע למידע לעבור מפני שהוא שם איזושהי שקופית (ביקורת, שיפוט וכדומה), דרכה המסר עובר.

כך יוכל להיווצר איזון בן המוח האנושי לבין ידע הנשמה האצור בתוך כול אחד מאיתנו, המכונה מוח אתרי. שהמוח הנשמתי היודע את התמונה הרחבה שמעבר לדעות, אמונות והקביעות האנושיות, יכוון את זה הארצי.

תשובה: לא לכל המדריכים יש את אותו ידע כמו שלא לכל אחד מאיתנו יש את אותו ידע. למשל, רופאים, רופא אף אוזן וגרון. נאסוף את כל רופאי אף, אוזן וגרון בעולם ונראה שלכל אחד מהם יש ידע אחר למרות שהם למדו את אותו מקצוע ועוסקים באותו מקצוע. יהיו הרבה דברים משותפים אבל לכל אחד יש ידע אחר. שלא לדבר על זה שכל קבוצת מדריכים שעוסקת בדברים שונים כאלה ואחרים, שהפוקוס שלה שונה, שהדרך שלהן שונה. למרות שבגדול כולם רוצים להעביר מידע וכולם רוצים לעזור לנו לצמוח ולגדול, לצורך העניין כל אחד יתביית על ערוצי ידע אחרים. זה בא מהשקפת עולם שונה. לא כולם מחוברים לאותו ידע למרות שלכולם יש נגישות לאותו ידע.

מה שקורה בקבוצות שבהן אנו לומדים, נפגשים גם המדריכים שלנו, הלומדים אחד מהשני. לדוגמה, בתחילת הדרך ביקשנו להבין את המבנה של היקום, מאיפה נוצקנו. באיזשהו שלב המדריכים אמרו שנשלח לקבוצה שמכנה את עצמה "פוני שלומות" המומחית להבנת האנרגיות ביקום, מומחית בהכרת כל התדרים. בהתחלה הם אלה שהעבירו את הידע על התדרים. הם קראו לזה אנרגיות: האנרגיה האדומה, האנרגיה הכחולה. לתדר הבריאה והיצירה הם קראו אנרגיית האבן. הם אלה שדרכם ובעזרתם המדריכים שלי התחברו לידע ועם השנים הם התחילו להעביר את הידע. מה שקורה זה שכולנו לומדים אחד מהשני, לוקחים רעיונות אחד מהשני. זה לא שלמישהו יש בעלות על הידע, כל אחד יכול להתחבר לכל ידע שהוא רוצה, אלא שבאופן טבעי הוא מחובר לאותם ערוצי שמזינים אותו, שמאפשרים לו לבטא את עצמו ולבצע את התפקיד שלו בצורה המלאה והיעילה ביותר.

המדריכים שלי וגם המדריכים שלכם, כשתתחילו לתקשר לאנשים אחרים, חייבים להרחיב את ספקטרום ההבנה והראייה שלהם דרך השאלות של אנשים שונים. למשל, כשהמדריכים העבירו ספר ב – 1995 (עכשיו הם מעבירים שוב) על כל התדרים ועל מבנה היקום לפרטי פרטים, הם התחברו עם החברה של סיריוס, עם החברה של הפליאדות, עם "פוני שלומות" ויש שם קטעים שלמים שהחברה מסיריוס והחברה מהפליאדות העבירו, על אף שעל "המקהלה" ניצחו יהושפט ועזרה.

ז"א, כשמתחילים להעביר מידע, מתקבץ אלינו, דרכנו ובזכותנו, מידע מהחברה שלנו מכל מיני ערוצים, ומתחברים למדריכים נוספים עם נקודות מבט נוספות, עם הבנות נוספות, ונוצר איזשהו מיכל הולך וגדל של מידע של הרבה יותר נקודות מבט.

תשובה: את יכולה, אך את גם יכולה לדבר עם המדריכים שלך שבוודאי ידעו לתת לך את התשובות ויבקשו לשאול במידה ולא. הכי נוח לנו להתחבר עם המדריכים שלנו, פחות נוח לנו עם מדריכים אחרים מפני שזו אנרגיה אחרת.

התפקיד שלנו קשור לבלי סוף נשמות אחרות.

תשובה: כן, כל לידה של נשמה היא בחירה. רפרטואר הבחירות קיים ומובנה לתוכה מראש.

אם נדבר על התפיסה הקוסמית, הפוטנציאל של האישיויות השונות קיים בתוך האופי. כדי שהאופי הזה, הצופן הזה, הקוד הזה יגשים את עצמו דרך חוויה עליו "ללבוש תלבושות" שונות בעולמות שונים. (ב"תלבושות" הכוונה לדמויות שאנו לובשים לאורך הגלגולים).  כלומר, הפוטנציאל של כל הגלגולים בכל המקומות קיים מלכתחילה בקוד הבסיסי. נאמר "הכול צפוי והרשות נתונה", מפני שהנשמה מתחילה לשקף את עצמה במקומות השונים. ניקח את דימוי השמש עם הקרניים: קרן אחת ארצית, קרן אחת פליאדית, קרן אחת במקום אחר, קרי, כל אחת חווה בנפרד, כך שבכול עולם נוצרות החלטות, אמונות וקביעות בהתאם לעולם. בגלגולים הארציים קיימת המחשבה של מה הכי טוב, מה כדאי לי ומה נכון לי. זה לא סותר את זה שהכול קיים בפוטנציאל אך הרשות נתונה כרגע. למשל, הנשמה לפני רדתה לחיים אינה בוחרת מראש את בן זוגה ומחליטה לבחור תוך כדי חייה עלי אדמות. היא בוחרת בני זוג אופציונאליים שתפגוש בחיים האלה, ומחליטה בגוף הפיזי במה היא בוחרת.

תשובה:  בדברים מסוימים. אנו קובעים פגישה עם ההורים שלנו, עם הילדים שלנו, לפעמים עם בן הזוג שלנו. אנו קובעים פגישה עם נשמות שונות מפני שזה משרת אותנו ואותן בצורה הטובה ביותר ומאפשר לנו את הגשמת הפוטנציאל.

אם נשוב לשמש והקרניים כדוגמה, כדור השמש זה הפוטנציאל והקרניים זה כל מה שמשתקף ממנו. לקרניים אין חיים בלי הכדור.

תשובה: אכן כן. אנו השתקפות של עצמנו דרך הגוף הזה. הגוף הפיזי זה לא אנחנו. זה הכלי שמאפשר לנשמה לשקף את האופי שלה דרך אישיות מסוימת. הגשמה דרך חוויה = הישרדות. הפוטנציאל חייב להגשים את עצמו דרך חוויה אחרת הוא מתכלה. הנשמה צריכה להשתקף כדי שהיא תוכל להמשיך להתקיים. אנחנו השתקפות של אלוהים/הבורא. הוא לא יכול בלעדינו ואנחנו לא יכולים בלעדיו. אנחנו לא קיימים בלעדיו והוא לא קיים בלעדינו.

כל נשמה היא ביטוי של אפיונים מסוימים שקיימים בבורא, שדרך המיצוי שלהם הבורא ניזון, ודרך המיצוי שלהם הנברא ניזון, מזין את עצמו ומזין את האחרים. אותו הדבר פועלת מערכת השמש.

הארה: זה נותן תחושת ביטחון בסיסית שאנחנו לא יכולים בלי הבורא  והוא לא יכול בלעדינו.

דורית: אלוהים לא ינטוש אותנו אף פעם כי אם הוא ינטוש אותנו הוא בעצם ינטוש את עצמו, אפשרות כזו אינה קיימת. זה המפתח לביטחון הבסיסי במיוחד כבני אדם שהזיכרון שלהם כל כך קטן והם כל כך מפחדים. כל מה שאנו עוברים נועד  לגשמה דרך חוויה של עצמנו, ללמוד ולהתפתח, לאפשר לעצמנו.

זה מזכיר את הסיפור של הנשמה הקטנה והשמש, (שכתב ניל דונאלד וולש), שהנשמה רצתה לרדת לכדור הארץ כדי לסלוח למישהו, ואז אלוהים אומר לה להסתכל מסביב ולראות שאין למי לסלוח. הנשמה הקטנה לא ידעה מה לעשות, ואז קפצה נשמה מקהל הנשמות המוארות ואמרה לה לא לדאוג, מפני שהיא תבוא איתה לחיים האלה והיא תעשה לה משהו רע כדי שהיא תוכל לסלוח.

תשובה: השכחה היא תוצאה של בחירה לחיות את החיים על פי חמשת החושים. בחירה להתפתח מן הפרט אל הכלל קרי, מחוויית עולם החומר על תופעותיה, רגשותיה, מחשבותיה, הנבנות על מה שאנו רואים, שומעים, חשים וכדומה ועד לחוויה הכוללת בתוכה גם את החוש השישי, קרי חיבור להבנה שהחיים בכדור הארץ הם בחירה של הנשמה, שיש לה הרבה בחירות דומות לחיים בו ובעולמות אחרים וכדומה. כלומר בחרנו להיוולד עם חלק קטן מהזיכרון הכולל, על מנת נוכל לתפקד ב"כדור לימוד" (כפי שהמדריכים מכנים את כדור הארץ). בכול גלגול אנו חיים בהתאם לבחירה לאותו גלגול, עם המטען ששיך רק לאותה הבחירה.

מעבר החיים הנוכחי דרמטי במיוחד משום שהוא מהווה מעבר (גלגול), השלמה לכולנו. כול אחד מאיתנו משלים מעגל על פי הבחירה ורמת הניסיון המצטבר שלו, כלומר הידע והניסיון שקיימים בנו מתחברים יחד. ההפרדה הופכת לחיבור.

המדריכים מדברים על כך שהפוטנציאל הנשמתי חווה עצמו פלחים, פלחים, חוויות, חוויות כלומר בכול גלגול בא לידי ביטוי חלק מהפוטנציאל, ואחת לכמה זמן יש גלגול מחבר (כמו היום). כלומר, נשמה חווה נקודת מבט מסוימת כאילו שאין ניסיון מצטבר. היא נכנסת לכל ערוץ של התנסות כמו חדשה, תמימה. כאילו אינה יודעת את שהיה קודם. במקרה כזה ערוץ מסוים של בחירה מנותק לחלוטין מבחינת המודעות מהערוצים הקודמים, כך שמתאפשרת חוויה  בלי שדעות, אמונות וקביעות קודמות משנות  את החוויה.

בגלגול המחבר את כל החוויות יחד נוצר קשר לכל ההתנסויות שלעתים (בעיני המתבונן מהצד), נראה שאינם קשורים לאותה נשמה, כי הן כל כך שונות: בגלגול אחד הנשמה יכולה להופיע כאוהבת, רכה ומתוקה ובגלגול אחר היא יכולה להופיע בדמות רודן אכזר וכאילו אין שום חפיפה, כלומר כשהיא רודן אכזרי, אין שם לא רכות, לא הקשבה, לא נעימות, לא הליכה לקראת. לעומת זאת בהתנסות של הרכות היא נמסה כמו כתם שמן על הרצפה בשביל כולם. שני הדברים כאילו לא מתחברים ביחד. בגלגול משלים, מופיע גם הרודן, גם הרכות, גם היצירתיות, גם היצריות, גם הסגירות, וגם הפתיחות, כלומר, היא מכילה את "הטוב והרע". נכון יותר לומר היא יוצרת בתוכה אחדות ניגודים הרמוניה שלמה  = מטרת גלגול מחבר.

תשובה: כן ולא. מבחינת נקודת ראות קוסמית הכול קורה בו זמנית. כל הערוצים האלה הם כמו קרני שמש שזורחות בו זמנית – מתבטאים בו זמנית.

מנקודת ראות אנושית בעולם של זמן, זה קורה רק בגלגול המחבר מפני שנשמה מנתבת את התודעה שלה לחיבור. היא שמה גבולות מאוד ברורים ומנתבת את התודעה שלה רק לכיוון הבחירה. בגלגול משלים, התודעה מכוונת להשלמה ולאן שזה מכוון – לשם זה הולך, במלוא הטוטאליות.

כל כמה גלגולים יש גלגול מחבר ספציפי. זה אופייני לנשמות  שבבחירה שלהן יש המון עוצמה, המון אומץ, כוח רב, המון צורך ורצון לחוות עד הסוף ולטעום עד סוף. זה כאילו גלגולים שלא קשורים. בגלגול המחבר כל האינפורמציות שנשמרו עולות, בגלגולים הנפרדים האינפורמציה הזאת סגורה, היא קיימת, אך אינה קיימת מבחינת הזיכרון המודע. כאמור, הגלגול הזה הוא גלגול השלמה לכולם, כל אחד מהמקום שלו.

תשובה:  מנקודת מבט של כדור הארץ זה נראה תהליך ארוך, אינסופי, משום עולם הזמן בו אנו מצויים. מנקודת ראות קוסמית, הכול קורה בו זמנית, כלומר, השמש (הפוטנציאל הנשמתי), זורחת בו זמנית לכול ובכול העולמות.

מבחינת התפיסה האנושית (הליניארית) – אנו מסיימים פרק חיים ושוב נולדים, ושוב יש לנו פרק חיים ושוב נולדים – זה כאילו נראה כנפרד, אך אם ניקח  את מטאפורת השמש עם הקרניים, כשכדור השמש הוא הקוד הנשמתי, הנשמה, מהות האור, והקרניים הן כל ההשתקפויות לכל העולמות, כל צורות הביטוי בכל מיני עולמות (= הגלגולים השונים המאפשרים הגשמה דרך חוויה), וניקח כל קרן כענף המגדל ענפי משנה (= הגלגולים לכדור הארץ למשל), שהרי במעבר חיים אחד אי אפשר להגשים את כול הפוטנציאל שבכדור הארץ מאפשר להגשים: אי אפשר לחוות את כול הכישרונות, האיכויות וכדומה שקיימות בפוטנציאל. אם נדמיין זאת "כעץ משפחה", נבין שבחיים בכדור הארץ כל אחד מאיתנו זקוק ל – X גלגולים – המדריכים מעדיפים לקרוא לזה "מעברים"- על מנת למצות את הפן הנשמתי דרך החיים בכדור הארץ עד תום. קרן אחת מתפצלת ל – X התפצלויות משנה, מפני שהיא צריכה X חוויות בעולם אחד על מנת להפנים, או להפוך ידע למודעות. בעצם הכול קורה בו זמנית.

מדריכים: "בוודאי שיש."

מדריכים: "בוודאי. זה עניין של מצב התודעה, הצורך, אבל בעיקר התפיסה, מצב התודעה שגורם לאותו חלק או לאותה השתקפות להופיע מיד שוב מבלי להתחבר לשאר ההשתקפויות, ההבנות, התובנות. לכן דימינו גם את הדרך האנושית כדרך שמתפצלות ממנה דרכים רבות על אף שזו דרך אחת, מה שדורית אוהבת לכנות הקרן הארצית על התפצלויותיה.

תשובה: אין דבר כזה שאין חוויית לימוד, לומדים תמיד, אך בלי העיבוד היותר נרחב של הנתונים. דוגמה קיצונית, נניח שאדם התאבד, ואחרי ההתאבדות שלו הוא פתאום ראה מה זה עשה למשפחה שלו ומה קרה לאנשים סביבו ומחליט לחזור לגוף מיד. ההשתקפות הזאת כאילו מקבלת עצמאות, זוהי התפצלות של התפצלות. אם אנחנו מדברים על הענף הראשי ועל ענפי המשנה שהם הגלגולים השונים, אתה לא מת ומתחבר לשביל הראשי וממנו נוצר שביל נוסף, אלא מתוך השביל הצדדי יוצאים עוד שבילים צדדיים.

זה כאילו תת, תת השתקפות. יש השתקפות ראשית, זה השביל של כדור הארץ, ויש תתי השתקפות שהרי בשביל של כדור הארץ הנשמה לא יכולה למצות את כל הדברים במעבר חיים אחד, לכן יש לה כמה מעברי חיים המאפשרים את מיצוי הפוטנציאל, ויש מעברי חיים נוספים שהם התפלגות של הענף המשני.

ז"א, זה כבר ענף של ענף. זה לא משהו רע, זה חלק מהדרך. בהחלט יכול  להיות מצב של אימא, למשל, שנפטרת בגיל צעיר ומשאירה את הילדים שלה, המחליטה שעליה לחזור מהר כי היא צריכה לשמור על הילדים שלה. אין שום התחברות בתודעה שלה לשביל הנבחר. בזמנו סיפרתי לכן על הילדה שנולדה לאיזושהי משפחה בדלהי בהודו, ומרגע שהיא התחילה לדבר היא רצתה לחזור הביתה לכפר הקטן לבעל ולילדים שלה. אצל ההודים האמונה היא שאחרי מקסימום ארבעים יום שהאדם נפטר הוא צריך לתפוס גוף חדש ורצוי שזה יהיה לאותה קסטה.

היא לא הצליחה לחזור לאותה קסטה, אבל משום שהזיכרון של מעבר החיים הקודם, עוד ער השאיפה שלה הייתה לחזור לאותו בעל ולאותם ילדים. ההורים שלה עשו בשכל בכך שהם לקחו אותה לכפר הקטן מפני שמחוויית האבסורד היא הבינה שהיא לא יכולה להיות אימא של הילדים שלה ואישה לבעלה, אלא לחזור לחיות את החיים החדשים שלה במלואם, כילדה במשפחה החדשה שלה. אבל השאיפה/הרצון הוא כאילו המשך של החלטה שהייתה כשהיא מתה.

תשובה: הם בצל ההחלטות, האהבות והשנאות שהיו קודם. לכן אמרתי שאין עיבוד ויש למידה. אין עיבוד שמאפשר לעשות את הלמידה יותר קלה, יותר שלמה, יותר מכילה ויותר מקיפה. זה חלק מההתנסות.

תשובה: נכון. אם זו נשמה שהתאבדה או אם זו אימא שמתה בגיל צעיר ורוצה לחזור לילדים שלה, זו אחיזה באיזושהי תפיסה או באיזושהי דעה שהייתה יותר חזקה ממנה שלא אפשרה לה לפתוח את התודעה שלה להבנה יותר רחבה.

תשובה: רב הנשמות עוברות לתחנת מעבר ומקבלות שם את הפרופורציות, את הראייה היותר רחבה.

תשובה: יכול להיות. את יכולה לתקשר ולראות אם זה הוא או לא. התינוק שלה הוא נשמה שהייתה במיליון תפקידים יחד איתה. זה הגלגול האחרון שהיא זוכרת או שהיא יודעת. ההתייחסות שלנו היא למה שאנחנו יודעים. הוא יכול היה להיות בן שלה או מאהב שלה, חבר לנשמה שלה שהיא הייתה איתו. הדלאי לאמה אמר: I've never met a stranger  מעולם לא פגשתי אדם זר. גם אנחנו נפגשנו, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשות, וההתייחסות הספציפית שלנו אחת לשנייה נוגעת מהמפגשים האלה. הרבה פעמים זה משתנה.

נניח שבאים עם איזושהי הערכה או הערצה או חשדנות או כעס כלפי בן אדם מסוים, המפגש הנוסף מאפשר לשנות את ההערכה ואת התפיסה על פי מצע חדש. אבל האינסטינקט הראשוני זה הזיכרון של פעם.

תשובה: הזיהוי הוא זיהוי טלפאתי ע"י רטט, ע"י ריח על חושי, על ידי הרגשה מי הנשמה השוכנת בגוף הספציפי. זה קורה בדרך כלל באופן אינסטינקטיבי. על פי ניסיוני, לא רק האישי, זה ממש מעורר אותנו כשאנו פוגשים נשמה אהובה / אחות או מי שיש לנו חשבון ארוך עימה.

דורית: תופעה זו מוכרת ונפוצה אצל אנשים רבים, שלפני ההתעוררות, לפני הרדמות או תוך כדי שינה ו/או חלום, חווים כאין תחושת תעופה, נסיקה, קפיצה, ניתוק וכיוצא באלה. תופעה זו מסמלת את  יציאת הנשמה מהגוף.    זו אינה התנתקות במלוא מובן המילה, כמו מעבר לעולם אחר, במוות, אלא באופן מעשי, התודעה שלנו, שהיא הרבה יותר רחבה ממה שהמוח האנושי מכיר ויודע, נוסקת מעבר לתבניות המוכרות והמקובלות. בכל אחד מאתנו קיימת יכולת , לקלוט מעבר לכאן ועכשיו, מעבר לאנשים שאנו נמצאים איתם, בשינה ובערות כאחד.  כך, שבעצם אין ממה  לפחד זוהי תופעה טבעית המעידה על רגישות גבוהה וקשר בין המוח האנושי, הגוף, לרוח, למוח הנשמתי. הנשמה נותנת חיים לגוף אך אינה כלואה בתוכו. בתהליך הערות אנו ממוקדים בדרך כלל בחמישה חושים בלבד, לא ערים במודע ההכרתי לחוש השישי שכל הזמן קולט מידע מעבר למה שהעיניים רואות, האוזניים שומעות וכו'.

אצל כל מי שהמודעות הרוחנית שלו פתוחה, מרגיש שיש עולמות אחרים, חלקים אחרים, אפילו מבלי לתת לזה הגדרות ולכנות זאת בשם. התחושה היא שאנו מחוברים להרבה יותר ממה שאנו יודעים ולפעמים אפילו מבלי לדעת לאן בדיוק אנו מחוברים. זה לא בהכרח מתרגם את עצמו עד שאנו לומדים לפתח את היכולת. כשמפתחים את היכולת, התחושות, הדברים הנקלטים, מקבלים הסבר הגיוני. עד אז התחושה מאד מוזרה, יכולה לעורר חשש מאובדן שליטה, פחד ללכת לאיבוד ולחלקנו נדמה שאנו "לא בסדר", הוזים, ממציאים וכו'. התודעה נפתחת דרך תרגילים ואימון בקליטת מידע קרי, דרך השימוש המודע ביכולת הקליטה העל חושית. תרגום הדברים הנקלטים באינטואיציה לכאן ועכשיו, מביא אותנו להתחברות לשפע בלי כל מאמץ.

ארבעת שאלות שכדאי לשאול את עצמנו מדי יום

מצאתי לנכון להביא משהו מהפילוסופיה האינדיאנית. האינדיאנים טוענים שהדבר האמיתי לגבינו הוא כל שמהווה ומביא תועלת לחיינו. על בסיס זה הם מציעים שנשאל את עצמנו 4 שאלות על בסיס יומיומי, על מנת נוכל לעשות סדר הולם בכל יום מחדש על ידי מודעות לתשובות לשאלות שלהלן:

1. האם מה שאני עושה היום גורם לי להנאה?
2. האם מה שקורה איתי קוראים לזה בלבול?
3. האם מה שאני עושה ומה שיש מסביבי עושה שלום בתוכי ומסביבי?
4. מה אני משאיר אחרי, אם זה היום האחרון שלי?

מקווה שהדברים יביאו לכם תועלת, בברכה ובאהבה, דורית.

דורית: עיבוד הנתונים, הלמידה מתאפשרים במרווח שנוצר בין המחשבה ליישומה, בין ה"ביס" שאנו לוקחים לבין הפיכתו לויטמינים שמזינים את הגוף, בין מה שמלמדים אותנו לבין מה שאנו לומדים. אפשר להקביל את התהליך  למערכת הנשימה: שאיפה, השהייה קלה ונשיפה. המרווח מתרחש בין השאיפה לנשיפה גם אם איננו מודעים לכך.

צורת החשיבה הרגילה שלנו בכדור הארץ אינה  מכילה את המרווח שבין הפעימות, את המרווח שבין הדברים ששם קורית הלמידה. אנחנו או בדבר אחד, או בדבר שני, מתייגים כל דבר: יודעים ש"אש זה חם, זה אולי נעים ואולי זה מסוכן"… יש לנו סדרה של תבניות, דעות על אש, קרח, על שחור, לבן, על טוב ורע, וכן הלאה. איננו ממוקדים במרווח שבין הדברים, שהוא המקום שמחבר/שמגשר/שמאפשר להבין, להפנים.

דורית: כן.  המרווח בין הדברים מאפשר לנו את ההכלה, הראייה הרחבה ואת הגשר שבין הדברים.

דורית: פאוזה זו הפסקה, ואין הכוונה  להפסקה, אלא למרווח שנוצר בין איכויות, בין דברים שיש בו התרחשות אחרת.

דורית: נכון. אנחנו מדברים על אינטראקציות בין שונויות. זה חשוב לקטע של ההכלה שלנו, ליכולת שלנו להכיל את הכול ולראות תמונה הרבה יותר רחבה. האינטראקציה נוצרת גם במרווח. המרווח מאפשר את הקיום של מה שישנו בין הדברים.

דורית: איך מתאפשר לשחור וללבן לדור בכפיפה אחת אם אין מרווח המאפשר את קיום השניים?!

אנחנו מדברים פה על רעיון מאוד משמעותי ומאוד עמוק שמאוד מאוד קשה לדעת האנושית לתפוס מפני שאנחנו מתייגים, נתפסים לסמנטיקה של מילים, לא שמים לב למרווח שבין הפעימות. אנחנו גם לא יודעים איך דברים מתקיימים ביחד, איך מתאפשר חיבור בין שונויות, איך למרות עיוורון ובורות, העולם הזה ממשיך להתקיים והוא לא התפרק. הרעיון הבסיסי הוא שלכל דבר יש מקום אחרת הוא לא היה.

תשובה:  אינטליגנציה מסמלת ידע נרכש, חכמה מייצגת ידע שנרכש והופנם, לאו דווקא בחיים הנוכחים. יכול להיות אדם שלא למד מעודו בבתי ספר, חכם בצורה בלתי רגילה. לא בהכרח חכמה קשורה לאינטליגנציה ולהפך.

המדריכים מדברים על ידע כעל פוטנציאל, על תודעה כעל הדרך בה עובר הידע ממצב פוטנציאלי לממש ועל מודעות כעל ידע שעבר ממצב "ידע", דרך התודעה והופנם. כול נשמה שעשתה כברת דרך ארוכה היא בעלת מודעות גבוהה: קרי, הפוטנציאל הגשים עצמו דרך חוויה, והופנם בנשמה ונולדה לכדור הארץ עם תשתית גדולה של ידע ומודעות.

תשובה: גבולות נצחיים הם גבולות הקוד הנשמתי וגבולות הגלגולים השונים הם גבולות ארעיים/זמניים. הדרך להגשים עצמנו דרך חוויה, היא על ידי "גבולות הוויה". הנשמה יורדת לאיזשהו גוף באיזשהו עולם = גבול הוויה/חוויה, דרכו היא מממשת את הפוטנציאל שלה.

גבולות נצחיים הם גבולות הקוד הנשמתי שלנו ואילו גבולות ארעיים, הם גבולות תבניות החשיבה והאמונה שלנו ברגע נתון של זמן.

ברגע שאנו משנים את התפיסה והאמונה שלנו, משנים גם גבולות המימוש – קודם האמנו שאין ביכולתנו לצייר, ללמוד מתמטיקה, לרקוד וכו' והיום אנו מאמינים שכן. בכל עולם, בכל גבול חוויה ישנם חוקים, חוקי חברה ותרבות. כשאיננו מודעים לכך שגבולות אלה נועדו למען הגשמה דרך חוויה ואינם בבחינת אמת אוניברסאלית, אנו מתפתים להאמין שהחוקים האלה או האמונות האלה הם האמת שאין בילתה, שחייבים להתנהג על פיהם, אחרת אין לנו מקום, קיום וכו' (ראה כול אמונה פנאטית ששמה את האמונה לפני האדם). המודעות שאנו פותחים במסלול הרוחני מביאה אותנו להבנה שהגוף הפיזי הוא "תלבושת", גבול הוויה ולא "אני". שגבולות ה"אני" הם גבולות הקוד הנשמתי, גבולות הניצוץ שאנו שבחר להתגשם בגוף מסוים משום שמטרת העל של כול יצור נברא היא חווית הפוטנציאל הנשמתי. שגבולות עולם חוויה כזה או אחר או של אמונה כזו או אחרת, הם ארעיים, משמעותיים וחשובים לרגע נתון, היות ובחרנו בהם ככלים, כגבולות חוויה, אך אינם האמת בה' הידיעה, אלא אמת לרגע.

חשוב לי להדגיש שאין הכוונה להוריד בערכם של חוקים כאלה ואחרים, אלא לראותם בפרופורציות ככלים ולא כ"כזה ראה וקדש". היום ידע זה כבר נתון ונגיש לכול מי שבוחר לגלות את הגבולות הנצחיים לעומת אלה הארעיים. המדריכים מכנים גבולות ארעיים אלה אשליה, במובן שאינם נצחיים.

תשובה: על ידי שינוי התפיסה, השפה, דרך גילוי נקודות מבט חדשות על עצמנו, על העולם, על החיים. יש הרבה מאוד דרכים לעשות זאת.

המדריכים הציעו לנו כבר לפני שנים רבות, לשנות את השפה שלנו מ"קושי" ל"אתגר", כי מדובר בשינוי של תפיסה והתייחסות :"קושי" קשור לפרדיגמה הישנה ו"אתגר" קשור לפרדיגמה החדשה. זה עושה שינוי פסיכולוגי פנימי. דרך שינוי השפה (על אמת), משתנה ההתייחסות.

הרעיון הבסיסי הוא בהבנה שדבר איננו בבחינת אמת מוחלטת, דבר אינו בבחינת "ככה זה", אלא אם כן אנו מאמינים בכך. "ככה זה" שייך לפרדיגמה הישנה. נכון יותר לומר "ככה זה בשבילי עכשיו, כרגע".

בשלב א'  ביכולתנו להקל על עצמנו את השינוי בכך שאנו מבינים שעבורנו זה "ככה" ולכן לומר "עבורי זה כך", מה שמיד שם דברים בפרופורציות: זה "עבורי לא עבור כול העולם וכרגע".

שלב ב' – כל פעם שאנו אומרים או מרגישים ש"ככה זה" – לבדוק אם זה לא קשור לאמונות ודעות בהן אנו נאחזים. שכן כול אחיזה בדעה, אמונה וקביעה, מנתבת את היצירתיות לכיוונה בלבד ואיננו חופשיים להמציא דרכים אחרות, שיטות אחרות, התנהלויות אחרות, סדרי עדיפויות אחרים, משום שאנו נצמדים. דבר זה מקשה מאוד על השינוי המיוחל: קשה לנו להחליף מקצוע, לעבור דירה, לעשות שינויים, וזה משום שאיננו מחוברים דיינו לחלק היצירתי שכל הזמן ממציא את המציאות בהתאם לרגע נתון. שהרי יש לנו ערכים מסוימים, יש דברים שאנחנו מאמינים בהם, אך אפשר לחיות אותם וליישמם בהרבה צורות, לא "רק ככה". החיים הרבה, הרבה יותר עשירים, והרבה יותר מלאים ומגוונים כשנפתחות אופציות, מעבר ל"ככה זה". מקבלים אומץ ליישם דברים, ללמוד, לשנות, נפתחים לנו שטחי פעולה, שקודם לא העזנו לגשת אליהם, או לא ידענו על הימצאותם.

אני מזמינה אתכם לעשות – כל אחד את בדק-הבית שלו. בעיני הפרדיגמה החדשה הרבה יותר קלה מהפרדיגמה הישנה. כשאנו מחוברים לתוכנה החדשה, אנו מחוברים למהות שלנו, לידע שלנו. הכול זורם, הכול ישנו, יש לנו קשר עם הכול, יש נגישות להכול, לכל מה שאנו צריכים כאן ועכשיו. אנו אחראים על החיים שלנו, מנהיגים אותם, ויוצרים את המציאות שלנו.

תשובה: ההבדל עצום! זה ההבדל בין להיות היצירה לבין להיות היוצר. קרי בין זה שלוקח אחריות על חייו, על האושר שלו, על ההזנה שלו, לבין זה המתנהל על פי מה שהכתיבו לו אי מתי ומעריך עצמו רק כשעמד בקריטריונים החברתיים. כולנו משפיעים ומושפעים כול העת אך בפרדיגמה הישנה יש בלי סוף אמיתות לגבי עצמנו העולם והחיים (שאינן אמיתות נצחיות), בהן אנו אוחזים הגורמים לנו לפעול כאוטומט על פיהן. בשגרת החיים הרבה יותר קל לנו להחליק לפרדיגמה הישנה, משום "כוחו של הרגל". משמשתנה התפיסה "מקשה" ל"אתגרי", זה אפשרי!

תשובה: על מנת לזמן שפע כלכלי (או שפע מכול סוג), נחוצים שלושה דברים:

1. האמונה שמה שאנו מזמנים מגיע לנו במאה אחוז.
2. ראיית הנולד. קרי, לראות בעיני רוחנו שבקשתנו מתמלאת בהווה נתון, עכשיו.
3. התכווננות והרפיה – מתכוונים לבקשה ומרפים כי יודעים שהיא תתגשם, כשתתגשם!כאשר קיימת בנו אמונה חד משמעית שיהיה כסף –  יהיה כסף. נוצר מנע, המקשה ולעיתים אף חוסם את החיבור לשפע, (או הכסף לשאלתך), במידה ויש בנו קביעות, אמונו ודעות סותרות כמו "כסף מקלקל, כסף משחית, לא מגיע לי, לי יהיה ולאחרים לא" וכד'.

אנו כבר יודעים שעלינו לחיות את ה"יש" במלואו ואז השפע יהפוך למנת חלקנו היומיומית, אך לרובנו זו אינה משימה פשוטה, קודם כול מפני שלחלק נכבד מדפוסים אלו אין בנו הכרה מודעת. על כן, עלינו קודם כול לגלות את קיומם ולהחליט לוותר עליהם: על הספקות, הויכוחים הפנימיים, האמונות המגבילות וכדומה. על מנת לאפשר שחרור עלינו להבין מה משרתים הדפוסים הללו, שהרי איננו מחזיקים, אלא במה שמשרת אותנו (גם אם איננו מודעים לכך).

רוב האמונות ודפוסי המחשבה משרתים אותנו (שוב, בלא מודע בדרך כלל), להישרדות טובה יותר, להגנה וכדומה. אי אפשר לוותר "סתם כך" על דפוס, אלא אם כן גילינו את מטרתו והבנו שהוא לא נחוץ לנו יותר וגידלנו במקומו, ביטחון, אמונה חדשה שמגיע לנו, תחושת ערך מעצם ההיות וכדומה.

ביכולתנו לקחת הנהגה על חיינו, להפנים את הידיעה שאנו נשמות טהורות, "ניצוץ אלוה ממעל", עם הרבה מאד ידע וניסיון מצטבר, היודעות בתוך תוכנו מהי מטרתנו, מה חשוב, המסוגלות לגלות את הדפוסים המעכבים ומשמעותם ולשנות על ידי כך את התייחסותנו וגישתנו לחיים, (מה שאני מכנה "להיות  הבוס") ולכוון את האנרגיה שלנו להשגת המטרות, הרצונות, ללכת עם האמת של עצמנו. יש לנו יכולת להבין את טעמם ומשמעותם של הדברים, כול מה שנחוץ לנו היא הנכונות להיות ישרים עם עצמנו ולעשות זאת. אני מציעה לך/לנו, להעמיק פנימה, לשאול את עצמנו (בכתיבה אינטואיטיבית, בשיחה עם המדריכים הרוחניים (למי שכבר מתקשר), מדוע בעצם אין לנו הכסף הדרוש? איך זה משרת אותנו? מה מונע מאיתנו להתחבר לשפע, מידע שיאפשר פריצת דרך, אל אמונות חדשות, מסקנות חדשות והתכווננות מחודשת.

מדריכים: "כשאנו מדברים על תמימות, אנו מדברים על תום וטוהר בגוף הפיזי. איננו מדברים על מה שאתם מתכוונים תמימות כבורות, כאי ידיעה, כטיפשות לעתים, אלא אל אותה מהות שנשענת על ידיעה ברורה שהנשמה מגשימה את עצמה דרך חוויה ועל כן כל החוויות לגיטימיות, "הטובות והרעות", הגדולות והקטנות. כל החוויות לגיטימיות משום שמאפשרות הן את הזנת הנשמה, את מיצוי הפוטנציאל. לכך קוראים אנו תמימות. כשמחוברים אתם לתום ולטוהר הבסיסי, אתם מכילים ומקבלים".

תשובה: גם וגם. תלוי בנקודת המבט. אם ניקח את מטאפורת השמש שהקרניים שלה זורחות בו זמנית לכל העולמות, ונסתכל על כל קרן שזורחת לכל עולם מבחינת עולם של זמן, נאמר שהקרן הזאת זרחה אתמול, הקרן הזאת זרחה שלשום, הקרן הזאת זרחה לפני מיליון שנה והקרן הזאת תזרח בעוד מיליון שנה. מנקודת ראות קוסמית הכל קורה בו זמנית.

הנשמה היחידה, אנחנו, כל הגלגולים שלנו ישנם בו זמנית. כל ההשתקפויות שלנו בכל העולמות ישנן בו זמנית כאן ועכשיו, אין מחר. גם אם מבחינה ליניארית משהו יהיה עוד מיליון שנה, הוא עכשיו כי השמש זורחת בבת אחת לכל הכיוונים ולכל העולמות.

אם אנחנו שומעים אנשים, שעוסקים בתחומים האלה, אומרים שכולנו מסיימים את הגלגולים ביחד,  נבין מדוע. הנשמות נפרדו ביחד מאנרגיית האם והן מתחברות ביחד לאנרגיית האם.

המדריכים מדברים על משהו שמשתנה בכדור הארץ וזה תפיסת הזמן. כדור הארץ עובר מזמן ליניארי לזמן מעגלי. כלומר, הזמן היחיד שקיים הוא הווה. העתיד נוצר כל הזמן, כל רגע מכל דבר. העבר מוכל, כל הידע, כל הניסיון המצטבר, ישנם. יש זמן אחד והוא הווה.

השינוי, שקורה לאט לאט בכדור הארץ זה המעבר לגלי אלפא וזו הסיבה שאנשים מתחילים לשאול שאלות מהותיות, ללמוד קבלה או כל מיני נושאים שקשורים למיסטיקה. כדור הארץ נמצא בתהליך של התפתחות כי גם הוא ישות. אנחנו מתייחסים לכדור הארץ כאל משהו דומם אבל הוא לא. הוא ישות שמתפתחת כמו כל כוכב.

הרעיון הבסיסי הוא שמבחינת המהות יש זמן אחד והוא הווה. זה הקטע של בו זמניות. השמש זורחת בו זמנית לכל המקומות ולכל העולמות. השמש היא הקוד, הפוטנציאל שזורח. כלומר, היבטים שונים שלו, נקודות מבט שונות שלו כמו הקלידוסקופ, שמתבטאות בכל מיני מקומות וכך הקוד יכול לבטא את עצמו, לחוות את עצמו. זה הרעיון של הגשמה דרך חוויה,  ומתחילים לקבל אותו.

תשובה: ראיתי תמונה מאד יפה בתקשור לפני כמה שנים, המדריכים רצו להמחיש את רעיון ההתפתחות ואמרו לנו שהם רואים אותנו כ"ביצה נוגהת", של אור, שאפשר לדמות את הפוטנציאל הנשמתי כביצה שזורמים בה חוטים של אור בכל הצבעים, לכל הכיוונים, עבים יותר, דקים יותר, שנעים כל הזמן,  גבול שנראה כמו ביצה מוארת. חלק אחד של הביצה נראה מואר מאד – זה החלק שהפך מידע למודעות – המהווה בסיס להתפתחות הבאה. זה מה שהנשמה כבר הפנימה.

על הבסיס הזה מתחילים להתרוצץ חוטי האור בכל הצבעים. תכונות ויכולות מתחילות להקרין את עצמן, וכשמושלם מעגל – עוד פס של אור לבן נוצר, עד שכל ביצת האור הצבעונית הופכת להיות אור לבן. כל החוטים הצבעוניים כבר השתקפו החוצה בצורת כל מיני תכונות ויכולות והביצה היא ביצה של אור שקוף לבן = הידע כבר הפך למודעות, הפוטנציאל חווה עצמו עד תום.

תשובה: לא בהכרח ולא תמיד, ומדוע? הפעם באנו להתנסות שאף פעם לא היינו בה, וזה שילוב, איזון, "אחדות ניגודים הרמוניה שלמה", בין ארבעה רבדים שונים שהפעלנו אותם ופעלנו דרכם בצורה ספציפית נפרדת לאורך הדרך: בתקופת רומי העתיקה סגדנו לרובד הפיזי. סגדנו, ועדיין סוגדים, לרובד הרוחני בזן בודהיזם דרך הרובד המנטאלי ודיכאנו את הרובד הרגשי והפיזי. יש לנו בלי סוף תבניות חשיבה שהבאנו איתנו לכדור הארץ מגלגולים קודמים ששופטים ומבקרים, ולפעמים אפילו מבקרים בצורה מאוד הרסנית וקשה, איזשהו רובד. גם אדם שמתפתח מבחינה רוחנית צריך להבין שהתפתחות רוחנית פירושה חיבור מאוזן לארבעת הרבדים: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.

הרבה מאוד אנשים בכדור הארץ נמצאים במימד החמישי (על פי המדריכים), בו האגו עדיין שליט. במימד החמישי אין חיבור לארבעת הרבדים, אין שוויון ערך, כפי שקיים במימד התשיעי. המטרה להגיע למקום של שוויון ערך מלא בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם. זה אומר שאני אוהבת ומקבלת את הגוף שלי, את החשיבה שלי, את הרגשות שלי, את האמוציות שלי בדיוק כמו שאני מקבלת את הנשמה שלי, או הנשמה שבי מכילה את הגוף במודע הכרתי.

נוצרה הפרדה מאוד גדולה בין המוח האנושי למוח האתרי. זה לא מספיק לפתח מודעות רוחנית ולצפות להוויה של בריאות. רק מודעות רוחנית על הרובד פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני = בריאות.

תשובה: אנחנו חיים ומתפתחים דרך מראות כך ש"דומה מושך דומה ומשלים". לפני שנים אמר יהושפט שבכדי להיות בקשר עם מישהו צריך להיות דמיון מחבר ושונות משלימה. דמיון מחבר ושונות משלימה מבטיחים זוגיות טובה. כשנמשכים למישהו שמאוד שונה מאיתנו ואין את הדמיון המחבר, זה מהר מאוד יתחיל להפריע לנו ולעצבן אותנו. אם מישהו יותר מדי דומה לנו ואין שום דבר שונה, אין סקרנות, אין התחדשות, אין אתגר ואז משעמם. כאמור, כדי שתהיה זוגיות טובה מבחינת יחסים צריך להיות דמיון מחבר ושונות משלימה.

לדוגמה תקשור, לא יכול להתחבר אלינו מידע בתקשור שהוא זר לנו מההתחלה ועד הסוף מפני שלא תהיה קרקע שתקלוט אותו. על מנת שהאינפורמציה תיקלט עליה להיות מחוברת למשהו שהמוח מכיר. כדי שהקרקע תוכל להנביט זרע עליה להיות מעובדת, צריכה להיות בה איזושהי כמות של לחות,  צריכים להיות בה תנאים שיאפשרו לזרע הזה לנבוט. אותו הדבר ביחסים. חייב להיות משהו דומה שיהיה לנו נוח איתו שנוכל להתחבר למישהו אחר, לתפיסה מסוימת, לאנשים מסוימים. זה גם צריך להיות משהו חדש ומאתגר אחרת זה יהיה משהו שכבר ראינו אותו, כבר היינו בו.

בכל הנושאים ובכל הדברים בחיים צריך להיות דמיון מחבר ושונות משלימה. אין סיכוי שנתחבר למשהו שבתוכנו אין משהו שיתחבר אליו.

דורית: אוטיזם זו בחירה של נשמה שבד"כ נובעת מפגיעה רגשית מאוד, מאוד גדולה, מאיבוד אמון מאוד, מאוד גדול בבני אדם. זה תמיד מולד גם אם זה מתגלה יותר מאוחר.  נשמה באה לכדור הארץ עם איזושהי הטבעה של פחד מאוד גדול מאנשים אחרים, של חוסר רצון לשתף פעולה. היא באה עם איזושהי החלטה לנתק קשר עם הסביבה.  יש ערוץ אחד או שניים שדרכם היא מתקשרת.  צריך לבדוק כל מקרה לגופו מפני שאין משהו כללי לכולם. המדריכים אומרים שחלק ממה שאנו מכנים מחלות, מנקודת מבטם אינן מחלות אלא בחירות. הם אומרים שאנשים שהם חולי נפש זו בחירה שלהם. זו בחירה לחוות את המציאות בדרך הזאת מסיבות מסוימות, משום היגיון מסוים.  למשל, אדם בחר בשיגעון כדי שהוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה.

בד"כ האוטיסטים הם נשמות מאוד, מאוד אינטליגנטיות ומפותחות ברמה של גאונות. מהסיבות השמורות עימם הם בחרו לנתק קשר עם הסביבה ולהשאיר רק ערוץ אחד דרכו הם יוכלו להיות בקשר. אוטיזם זו בחירה ובעיקרון ניתן לאדם לוותר עליה. רק האדם עצמו יכול לצאת מזה. אדם חיצוני יכול לעזור לו, אך האדם עצמו צריך לרצות לפתוח את זה. יש רמות שונות של אוטיזם ויש בחירות שונות.

הכול זה עניין של בחירה, איננו קורבנות אלא שאנחנו רגילים לחשוב ככה. זה יותר נוח לנו לחשוב ככה. כל מה שקורה לנו הבאנו על עצמנו מהסיבות השמורות עימנו.  כשמבינים את זה ובודקים את ההיגיון של כל מקרה בנפרד, מגלים דברים מדהימים. אנחנו יכולים לעשות שיווי צורה עם בחירת הנשמה.

כשמבינים שיש טעם, היגיון ומשמעות בכל דבר גם אם זה לחלוטין לא על פי ההיגיון והטעם שלנו, ביכולתנו לכבד הרבה יותר את עצמנו ואת האחרים. אני מדברת על סובלנות. אנחנו לא רואים את כל התמונה, אנחנו לא יודעים הכול. הרעיון הוא שלכל דבר יש סיבה, יש טעם ומשמעות בעולם, גם לדברים הגרועים ביותר וגם לדברים הנפלאים ביותר. יותר קל לנו לקבל את עצמנו ואת העולם כשאנו מבינים את הטעם והמשמעות של משהו שמישהו אחר עשה.  איננו חייבים להסכים איתו.

המקום האידיאלי הוא שנחמול על כולם. אנחנו יכולים לחמול על זה שהאנושות עדיין זקוקה לסוג הזה של אלימות, של הרוע מפני שאנו מבינים שאלימות ורוע זה חלק מההתנהלויות וההתנהגויות בעולם שלנו, ואז איננו שיפוטיים. אנחנו לא צריכים להסכים עם זה ולאהוב את זה אך יכולים להכיל את העובדה שזה ישנו וזה חלק מהמציאות.

תשובה: בהנחה שמום הוא בחירת נשמה מראש, הרי שיש לבדוק כול מקרה לגופו. אוכל לשתף במקרה אחד של נשמה שירדה לכדור הארץ עם תסמונת דאון במצב קל-בינוני, היות וביקש לחוות חיים רגשיים, של שייכות רגשית בלבד, בהם השכל לא יעמוד לו לרועץ כפי שהיה בעברו. הוא היה בעבר מדען מאד גדול, שעבד רק עם השכל, ופגע באנשים ריבם בשל כך ובתחושת השייכות והאהבה שלו כתוצאה. בין אם זו הענשה עצמית קשה מאד, בין אם מדובר בסגירת מעגל מסוים, על מנת הנשמה תוכל לסלוח לעצמה, זוהי בחירה.

תשובה: שוב, יש לבדוק כול מקרה לגופו אך קיבלתי מידע שנעשים ניסיונות ליצירת גוף חדש בכדור הארץ, שיוכל לפעול על מיפתח זיכרון יותר גדול ולהיות חסין יותר בפני מחלות והשפעות חיצוניות, שלא תמיד קוצרים 100% הצלחה. במילים אחרות, במסגרת ניסיונות (הנעשים בשיתוף פעולה בין נשמות החוות בגוף בעת זו ובין נשמות החוות כעת במקום אחר), לעשות שינויים בגוף הפיזי, ליצור מוח יותר מואר, לצורך הסתגלות לשינויים בכדור הארץ, מוח קצת אחר, שינוי שאקרות, גנטיקה שונה וכד', קורות תקלות, או אם נאמר תוצאות לא רצויות. הניסיון ליצור גוף שיאפשר לנשמה לזכור מי היא, או נכון יותר שתוכל להשתמש בגוף הפיזי עם השינוי, איננו פשוט, משום שעדיין מתקיימת התוכנה הישנה, ומאד קשה להכניס תוכנה חדשה כשהתוכנה הישנה עדיין עובדת. לכן, יש דברים שמתקנים אותם כאן במשך כמה שנים, עד שהגוף מסתגל לכדור הארץ.

תשובה: לא בהכרח ולא תמיד. רק אם נבחרה אופציה כזו, הבן או הבת יקבלו את אותה מחלה. הגנום יכול לפעול בכל מיני צורות, הוא לא צריך לפעול בצורה של חיקוי.

תשובה: זה הכול בראש, אך יש לבחון כל מקרה לגופו.

יכול להיות שהבחירה של מישהו, לפני הירידה לכדור הארץ, קשורה במחלה ובסבל, או ליציאה מהחיים בכדור הארץ בצורה מסוימת, ואז יעזור אם נביא אור למקום, להקטנת הסבל של האדם. זה יכול להיות אפילו עד יצירת נסים ושינוי בחירה, אם זו לא בחירה

דטרמיניסטית. אם זו בחירה דטרמיניסטית זה מאוד קשה, מפני שצריך לעשות ממש שינוי של  State of mind, להתחבר למהות הנשמה ולהבין למה בחרת כך, ואז להחליט מחדש שמיצית את כל הסיבות לבחירה הזאת ואינך צריך אותה יותר, אבל זה צריך להיות אמיתי מתוכך.

תשובה: "באמת מאמין" אומר שאין ספקות, לא משנה כמה זמן. העיסוק בזמן מורה על ספקות. קשה לוותר על דפוסים ואמונות, ועוד יותר קשה להודות בקיומם. ברגע שאנו מודעים לכך שמתחת לכל דבר יש דפוס, מתאפשר לנו לגלות אותו.

כשאנו מקשיבים אנו שומעים את הדפוסים בפעולה. הרבה יותר קל לנו לשמוע את הדפוסים של אחרים מאשר את של עצמנו. בתוך תוכך, אתה כנראה עדיין לא מאמין שאתה יכול לחולל ניסים מהר. אתה מאמין שזאת אפשרות, אבל צריך לעבור דרך. לא יכול להיות שמשהו יקרה מעכשיו לעכשיו, יש איזשהו תהליך שצריך לעבור. כלומר, יש אמונות שמונעות ממך לחולל נסים.

תשובה: בזמן האחרון המדריכים מדגישים במיוחד את העניין של ההכרה המודעת שלנו. אם ההכרה המודעת שלנו לא שותפה לא קורה שינוי. מדובר על כך שבהכרה המודעת אתה מוכן לוותר, ואתה בודק מה מחזיק. יש לך את הכלים ואת היכולת, את הניסיון ואת הידע, את הרשות ואת האומץ להסתכל פנימה ולהבחין במה אתה אוחז. עד שאינך יודע במה אתה אוחז – אתה לא משחרר.

תשובה: זה נכון. השאלה היא מה אנחנו צריכים לגלות או על מה אנחנו צריכים להתגבר בשביל לחיות את האמונה הזאת של "אני בריא". אני יכולה להגיד לעצמי כל הזמן "שאני בריאה", אבל אם יש אמונות מלמטה שלא מאפשרות לי להיות בריאה, לא אהיה בריאה.

תשובה: זה קורה עכשיו, למה ביום ראשון. אני מדברת על היכולת לוותר. יש לנו דפוס אנושי שמחזיק בדפוס שלנו. קשה לנו מאוד להרפות ממנו גם אם אנחנו יודעים שזה לא טוב. זה כאילו שאנו חורטים איזשהו הרגל כי הכי נוח לנו.

תשובה: איברים חדשים נוצרים באופן טבעי. כל כמה חודשים המערכת הלבבית מתחדשת, המערכת הנשמתית מתחדשת, הכליות. הכל מתחלף, אין איבר אחד שנשאר איתנו כל החיים, וזה קורה במשך ימים, שבועות וחודשים.

אני מדברת על היכולת לעשות את זה במחשבה, על הנהגה של חיינו.

כשאדם מפנים את עניין התחלפות כל התאים באיבר ומבין שהדפוס החשיבתי הוא זה שגורם לאיבר להיות בריא או חולה, הוא יכול לחולל את השינוי, אם הוא לא מאמין הוא ימשיך לשחזר את אותו דפוס.

תשובה: הצד השמאלי נחשב לצד הנשי, האינטואיטיבי, הרך, הזורם, הנענה. הצד הימני נחשב לצד הגברי, הפעיל, היוזם, העושה, הלוקח אחריות, הפרו אקטיבי.

לעומת זאת הצד הימני במוח הוא הצד האינטואיטיבי, אך הוא זורם בהצלבה לצד שמאל. הצד השמאלי במוח הוא הצד הקוגניטיבי המסודר והמאורגן, אך הוא זורם בהצלבה לצד ימין, כך שישנה הצלבה וישנו חילוף. ולכן הצד הימני נחשב לצד הגברי והשמאלי לצד הנשי.

תשובה: זו מחלת הדור, קשה, כאובה, המעמידה את האדם מול כול הפחדים והחששות הכי גדולים שלו אך הממוטטת את כול דפוסי החשיבה הישנים ומאלצת התמודדות עם התוכנה הישנה. כולנו בכדור הארץ בלי הבדל דת מין גזע ולאום, באנו להתמודד עם התוכנה הישנה ולהחליפה באחרת. תורמים לכך זיהום האוויר, השימוש בחומרים שאינם ידידותיים לסביבה ובעצם תורמת לכך תכנת החשיבה של מיפתח זיכרון קטן שאינו רואה מעבר למה שחושיו הפיזיים מאפשרים לו לראות. על מנת שמחלה מסוימת תהפוך כמעט למגפה, יש צורך בתנאים סביבתיים המאפשרים לתופעה להתרחש.

המדריכים אומרים שהסרטן הוא תוצאה של שני דברים:

1. הזיהום הגדול בכדור הארץ. חוסר מודעות למה חומרים מסוימים עושים לכדור הארץ ולגוף. הדוגמה הבולטת הייתה הקרע בשכבת האוזון שגורם לאנרגיות חוצניות להיכנס לכדור הארץ ולהפר את האיזון שכדור הארץ רגיל אליו, ואז הכול יוצא מאיפוס, גם הגוף שלנו.
2. "הזיהום הפנימי" – חוסר הביטחון שלנו, תחושת חוסר הערך, תחושת הענשה. הקיצוניות שאנחנו נמצאים בה במקום של לתת או במקום של לקבל. מעט מאיתנו יודעים את האיזון הנכון בין נתינה וקבלה. זה קשור להזנה עצמית שרק מעטים יודעים להזין את ארבעת הרבדים שלנו בצורה נכונה על בסיס יומיומי.

אני מאמינה שעל זה עלינו לעבוד, על מילוי ארבעת הרבדים, על מילוי מכלי הדלק שלנו. אנו נמצאים בתקופה שהיא מאוד, מאוד מבעבעת וקל לנו מאוד לצאת מאיפוס, בין שזה רגשי, בין שזה מנטאלי, בין שזה פיזי ובין שזה רוחני. זו תקופה של חילוף התוכנות והיא לחלוטין לא פשוטה. קימת תוכנה ישנה שלטת, שכל העולם מושתת עליה, ואנחנו באנו ליצור תוכנה חדשה כשהכול מסביב חושב בצורה של תוכנה ישנה ופורט על התוכנה הישנה שבכל אחד מאיתנו. חילופי התוכנות גורם גם כן לערעור מאוד גדול. אנשים מתחילים לחפש. למעט מאוד אנשים יש את האומץ ללמוד בהתנדבות ולעשות שינוי בהתנדבות. רוב האנשים לומדים דרך מחלות, דרך מוות, דרך תאונות, דרך כל מיני דברים קשים שקורים להם שמכריחים אותם ומביאים אותם למצב של אין ברירה. אם הרבה אנשים היו לומדים בהתנדבות היינו מגיעים מהר יותר למאסה הקריטית, אך זה עדיין לא קורה, עוד לא הגיע "הקוף המאה" שייצור את המאסה הקריטית המאפשרת את השינוי. מה שקורה כתוצאה מזה, שחל ערעור מוחלט במערכת האיזון המוטה שהיינו בה קודם לכן, כך שיש קרקע פורייה יוצאת מן הכלל לכל מיני מחלות אוטואימוניות, לסרטן ולמחלות אחרות. יש כאן צירוף מאוד גדול של נסיבות שגורם לערעור גדול ומכאן לסרטן ולמחלות אחרות.