האם יש דרך אחרת לגדול פרט לדרך הכואבת הזו. האם ניתן לגלות מראש, תבניות חשיבה, אמונות ודפוסים שהביאו ליצירת המחלה, איך זה שאני כול כך מחוברת לרוח, לאמונה הרחבה, חליתי בסרטן, מה עשיתי לא בסדר???
ראשית, מאוד חשוב שנפסיק להיות קשים וביקורתיים כלפי עצמנו בכלל, וכשאנו חולים בפרט! הגיע הזמן להפסיק את החיטוט הזה של "למה זה קרה לי ואני אשמה", זה כמעט כמו "הרצחת וגם ירשת". לא מספיק שמישהו חלה בסרטן, הוא גם מאשים את עצמו. איננו אשמים בדבר, זהו חלק מתהליך הלמידה בכדור הארץ.
מה שאינו סותר את העובדה שחשוב לגלות, שיש דרכים נוספות לגדול, לשנות, לוותר על דפוסים מעכבים. למשל, ללמוד בהתנדבות (לפתח מודעות ללמוד להזין עצמנו כיאות וכדומה), במקום בדרך של "לדפוק את הראש בקיר". אנו מורכבים מארבעה רבדים (פיזי, רגשי מנטאלי ורוחני) שעלינו להזין ולאפשר לעצמנו מיצוי דרכם. כל אחד נושא מסקנות כואבות, מעכבות, באחד הרבדים, אותם עלינו לנקות ולשחרר, על מנת נפסיק לשחזר מסקנות עבר. חלק גדול מהבחירות שלנו הן תוצר, תוצאה, של רגע נתון ("הכול צפוי והרשות נתונה", קרי, יש המון אופציות, אך השביל הנבחר ברגע נתון, יכול להורות כמעט מראש, על המציאות שתיווצר). יש הבדל בין הדברים האלה שאנו בוחרים מראש, דרכם התחייבנו לעשות את השינוי אחרת: לא נרגיש שעשינו עבודה טובה , לא נצמח ונתפתח וכו', לבין משהו שהוא תוצאה. כמו תוצאה של חוסר הקשבה לעצמנו.
אצל רבים קיימת אי הבנה, העניין הרוחני לא נתפס נכון, הוא נתפס בהפרדה משאר הרבדים וזה לא נכון. אדם רוחני הוא זה ששתי רגליו על קרקע המציאות. הוא מחובר לרגש שלו ולשכל שלו באותה המידה. הוא אינו זקוק לאלכוהול או סמים על מנת להשתחרר, לרחף ולדבר עם המדריכים, הוא מסוגל להתעלות ללא הישענות חיצונית. אדם רוחני יודע ואכפת לו מה קורה לגוף שלו, הוא אחראי עליו והוא אחראי על האושר שלו. הוא יודע שהגוף הוא כלי מבלעדיו לא יוכל להגשים עצמו דרך חוויה, לו הוא זקוק בחיים האלה, ואם הוא לא שומר עליו, הוא לא יוכל להשתמש בו: לא יוכל לרקוד את כול הריקודים שהוא חולם לרקוד, או לטפס על כול ההרים, עליהם הוא כמהה לטפס, כמטאפורה.
מאוד חשוב להדגיש מה הכוונה באדם רוחני. הרבה פעמים מודעות רוחנית לא מספקת בקטע הזה היא בבחינת "אליה וקוץ בה" משום הציפייה המתפתחת ממי שמחובר לרוח, כאילו החיבור לרובד הרוחני מידית פותר את כול תבניות הסבל והכאב אותן אספנו לאורך הדרך. על כן מי שמצפה ממישהו שמפתח מודעות רוחנית שיהיה במאה אחוז בריא טועה בגדול. גם זה שמצפה מעצמו וגם זה שמצפה מאחרים עושה לעצמו עוול, מפני שכל אחד מאיתנו מצוי עדיין באנרגיה ישנה עם תבניות ישנות, עם אמונות ודעות שפיתחנו בדרך לגבי הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני ולגבי מה נכון לנו ומה לא נכון לנו, מה מותר לנו ומה אסור לנו. אנחנו הכי מחמירים עם עצמנו. אנו הדיין, השופט והתליין של עצמנו, בין שאנו מודעים לכך ובין שלאו. – רק החיבור להכלה וקבלה של כל הגלגולים, כל מה שעשינו, כל מי שהיינו, בין שזה "טוב" ובין שזה "רע", מאפשר השתחררות מרגשי נחיתות, רגשות אשם וחוסר ערך. כול עוד מחפים על "הרע" שפנים (גם בלי דעת), יש את הקטע של להיות נורא, נורא טוב ולסתום את הפה לכל הקולות הכאילו "רעים" בדיוק כמו לקולות שמעודדים אותנו מבפנים לשים לב שאנו בדרך הנכונה, שהכול יהיה בסדר, אין צורך לדאוג, אנו מוגנים מעצם ההיות, המדריכים שומרים עלינו. מוגנות = ביטחון אמיתי על כל ארבעת הרבדים בתוך עצמנו. אנו יודעים שאנו מוגנים שאנו חלק מהכלל והכלל חלק מאיתנו. שום דבר חיצוני לא יכול להגן עלינו אם איננו מאפשרים.
אם אשתף בדוגמה אישית, הייתי "זקוקה" לתאונה בה נשברו שתי חוליות בגבי על מנת לעצור את הריצה הבלתי אפשרית, להתחיל להקשיב להתבונן, לצאת מהאוטומט בו הייתי נתונה, לשנות, להתחבר לרוח. חיי השתנו ב- 180 מעלות מאז.
במשך השנים אני מגלה שיש דרכים נוספות לאלה שאנו משחזרים, ללמוד, שנכון לחפשן במקום להמשיך לצמוח (בעיקר), דרך כאב, מחלות, מלחמות וכדומה – הדרך המקובלת בכדור הארץ, עד כה.
אני כבר יודעת שזוהי דרך למידה וזה בסדר וכך צריך היה להיות אחרת זה לא היה קורה. אך גם יודעת שיש הרבה מאוד דברים שהמודעות שלנו יכולה לשחרר אותנו מלחוות אותם, כפי שיש דברים שאם לא נחווה אותם, המודעות שלנו לא תיפתח. אין פה שיפוט, יש פה עובדות. אדם שכל הזמן משחזר את אותן בעיות וקשיים למשל, מנסה לעשות את אותם עסקים ולא מצליח, מעוכב ואינו מצליח לפרוץ לעצמו דרך וכדומה, מגיע הזמן (משום השחזור ואי ההצלחה), שהוא יחפש דרך ויגלה כיוון מתאים יותר. כלומר הטעם בדפוס שחוזר על עצמו שמציק ומפריע ביחסים, בעבודה, וכו', נועד על מנת שהאדם יעשה שינוי. ככה עובדת האנרגיה הישנה.
דרך החיבור לרוח והרחבת המודעות, אנו מפתחים כלים המאפשרים לנו לדעת ולגלות את כל אותן תבניות שמביאות אותנו לשחזר דברים ישנים מהם ברצוננו להשתחרר. כלים = מודעות, כלים = קשר עם ידע שמעבר לחמשת החושים ועוד.
תלמידה: לא תמיד המודעות הקוגניטיבית והרוחנית מאפשרת לנו לעשות את השינוי בתודעה. רגשית אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה.
דורית: נכון מאוד, ואז כתוצאה, באה למשל, מחלה, על מנת לעזור לנו לעשות את השינוי הנבחר.
אני מדברת על דרך למידה חדשה של מודעות לעצמנו הראוי, האהוב, על החזרת תחושת הערך והביטחון בעצמנו ובחיים = גילוי דרכי למידה חדשות המאפשרות להפסיק לשחזר. קרי, יש לנו בחירה מודעת מראש, (שההכרה המודעת עדיין לא הפנימה), שהמודעות אליה = שינוי תפישה וגישה לעצמנו ולחיים, מביאה אותנו להבין שיש לנו אופציות שונות לשינוי, לא רק דרך אחת.
דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור