שנים חייתי בהרגשה שעלי לעשות משהו ואיני יודעת מה. שנים חייתי את חיי כפי שחינכו אותי; "צריך": לומר יפה שלום ל"דודה", לאכול בנימוס, להתנהג על פי המקובל, להתחתן…
צחקתי, התרגשתי, בכיתי, כאבתי, אך כל העת חוויתי פער מאד גדול בין משהו פנימי שישן שנת ישרים, שלא היה לו שם, לבין ההתנהגות החיצונית ומכאן שלא ידעתי מה אני רוצה לעשות שאהיה גדולה. לא הייתה לי תחושת כיוון ובוודאי שלא זכרתי מי אני באמת.
עם השנים נודעה לי כוונת היוולדי לכדור הארץ ונחשפתי למה באתי לעשות פה מתוך כך שהתחברתי לרעיון שאנו נשמה במסע אנושי. יחד עם זאת הבנתי שהיה עלי לעבור את הדרך על מנת להתחבר לדעות, לאמונות ולקביעות האנושיות, לחוות ולראות את חווית האבסורד שלהן ולהבין שהן רלוונטיות רק כשמחזיקים בהן וללמוד להרפות מהאחיזה בהן.
רק עם השנים של ההתחברות לרוח דרך חיבור למדריכי הרוחניים ושאר אמצעים, הבנתי שהחיבור לניצוץ האור שבנו, לנשמה, הוא זה אשר מאפשר לנו לשנות פרופורציות לחיים.
הבנתי שזו בחירה לפרוץ את גבולות "התוכנה הישנה" ולהמציא תוכנה חדשה המבוססת על הידיעה מי אנחנו באמת ומה תפקידנו, שזו יצירת אדם חדש.
הבנתי שבחרנו לעבור מהקיטוב של עליונות נחיתות, "טוב ורע" וכד' לתדר ההקשרי מעגלי המאפשר בכל ברגע נתון של זמן להתחבר למידע רלוונטי. כלומר, מה שאנו זקוקים לו מגיע באותו הרגע.
שבחרנו להתחבר למקום של אמון מלא, בטחון מלא שמה שאנו צריכים יהיה!!! מתוך ידיעה ברורה שהמוח האנושי אינו רואה הכול, אינו מבין הכול אך, יש מצפון פנימי שאנו כבר יכולים ויש לנו האומץ, להקשיב לו.
כל עוד איננו מתחברים בחוויה שלנו למשהו שהוא מעבר לגוף, כמו איזו אנרגיה מכוונת הנמצאת כאילו מעל לגוף, קשרה עלינו (אם בכלל), החיבור לאמון וביטחון בסיסי, שכל מה שקורה הוא בסדר שלו ולטובתי העליונה והמידית בכל רגע נתון, הכול נכון ואין צורך לחשוש.
כל מי שמתחבר למסלול של פיתוח מודעות רוחנית בכל הלב והנשמה, חי אותו זה הופך להיות שלו על כל ארבעת הרבדים. קרי, לא רק בגדר תיאוריה אלא כדרך חיים. זו ההבנה המאוד עמוקה, שהמטרה היא חיבור לאור שבפנים.
כל מה שאנו המדריכים ואני מלמדים, התרגילים, התקשורת הרב רובדית שאנו מפתחים, נועד לדבר אחד; לשינוי מהות האדם, דרך המעבר ממיפתח זיכרון קטן למיפתח זיכרון גדול.
האדם היה מנותק מהרעיון שהוא נשמה שלבשה גוף פיסי על מנת להגשים את הפוטנציאל שבה הכלה למעשה. כך כולנו. כל אחד מאתנו ניצוץ אלוה ממעל המשתקף דרך הגוף הפיסי. ברגע שהאדם מחובר לרעיון היותו נשמה בתלבושת אנוש, ככל אחד אחר, הדפוס הישן אינו רלוונטי יותר.
כיוון שכל אחד הוא אחד יחיד ומיוחד שיודע מה נכון עבורו גם אם המודעות ההכרתית עדין אינה יודעת. יש מודעות שבאפשרותנו לקבל נקודות מבט נוספות מהסובב על מנת לעורר את הזיכרון האישי אך בסופו של דבר רק האדם עצמו יודע מה נכון עבורו לעבור, להתנסות, לעשות.
כך מתפוגג מקום העליונות והנחיתות, שמישהו שיודע טוב מאתנו ואומר לנו מה לעשות כמו הגורו למשל. האנרגיה החדשה אוצרת בתוכה שוויון ערך מלא.
יש עדיין אנשים שנאחזים בטקסים ובאנשים מסוימים כאמצעי להתחבר פנימה, דבר תומך בהעלאת המודעות במידה והמטרה היא הורדת תלות, לסמוך על עצמנו ולפתח אמון בעצמנו. להאמין שכל מה שקורה קורה לטובתנו גם אם זה לא נעים, כי הרי לא נעים זו תפישת עולם שניתן להסתכל על זה מכיוון אחר וכך לשנות פירוש. הכוונה להיפרדות מאחיזה בפירושים.
פירושים יהיו, השאלה אם הם אוחזים בנו או אנו משתמשים בהם. פירושים יעלו כשצריך כדי שנשים לב, כדי שנהיה זהירים אך, כשהם לא מנהלים אותנו יש לנו יכולת לחיות באמון, בחיבור למצפן הפנימי שלנו, על מנת לדעת מה באמת נכון לנו ולפעול בהתאם מתוך ידע פנימי, לא מתוך אגו או רצון להוכיח משהו. כשהמטרה כאמור היא חיבור למהות האור שמנהלת את הגוף במודע.
"אנוש חדש", אינו משחזר את הישן. שתי רגליו היטב על קרקע המציאות ותודעתו מחוברת לחוש השישי. אין סיכוי שיפגע במישהו. כאשר מישהו או משהו יעליב אותו הוא ישאל קודם כל מה הסיפור כאן כיוון שהוא יודע ומודע לכך שהכול מראות והכול לטובתו.
כשאנו פועלים ממקום של קבלה, אהבה, ללא ביקורת ושיפוט, החיים משתנים, פחות לחצים. זוהי תקופה של מעבר בין תוכנות, תקופה שבה אנו עוברים גם שינויים פיסיולוגיים, הכול משתנה כאמור מהלינארי להקשרי מעגלי.
באנו לשחרר תלות על כל סוגיה, ועכשיו הזמן, ויהיה לנו יותר קל אם נבין זאת, שהדברים קורים כי כשהם קורים.
כלומר, זהו זמן של איפוס מחדש בין הלינארי להקשרי מעגלי. שום דבר כבר אינו פועל באופן לינארי טהור יש כל הזמן קצרים, דברים בלתי צפויים צצים חדשות לבקרים. האיפוס מחדש מזמין אותנו לנוכחות, להיות נוכחים בכל רגע נתון של זמן על כל ארבעת הרבדים, כשהמודעות לכך שהדבר הכי קבוע ביקום ובקיום הוא השינוי.
מה שהכי חשוב עכשיו זו הגמישות והיכולת להתארגן ולהסתדר על פי הקורה תוך ידיעה והסכמה לכך שדברים קורים בסדר הנכון ובזמן הנכון.