במלאת שלושים למותה של רות אלי

מאת: תלמה בר – אב

בארץ היית מלכות נסתרת

כשהלכת רחוב נשמתו עצר.

אנשים הושיטו מבט צמאים לגעת

במה שמעבר לדברים.

חייכת מבלי לדעת למה.

לא הבנת מדוע לך קדים

היית תקווה וארץ לא נודעת

כמו רפרוף כחול של פרפרים.

עכשיו חזרת אל אצילות נוהרת

שם מאורות קדים

את נעה כטרם שנולדת.

חזרת הביתה עכשיו את בבית

ואנו נותרנו על ספך.

תמיד הילכת נוכריה בשדות זרים

מלכותית גבעולית אבנים ניגפות לרגליך

גם שרקחת בראשית וראשך שייף כוכבים

חסד אמת דרכך.

כעת אינך מנוכרת. כעת את בסדר, במקום הראוי הנכון.

איך יכול אדם שאהב, שחייו בחייך ארוגים

להסתכל בעינייך ולדעת שכך הם פני הדברים. איך ניתן לדעת

שכך הם פני הדברים

וכך יהיו

מהיום והלאה?

כך הם פני הדברים.

תהיי חזקה – אומרים.

כך הם פני הדברים.

איזה דברים?

בני אדם כרגיל צרים עליך

אל תתייחסי

עשי שם חיים

יצאת לחופשי

הגעת הביתה

בלי בנעימים.

למדי את מה שאת אוהבת

תשאלי שאלות את אלוהים.

תלכי לכל מקום שבא לך

הסתיימו המגבלות וגם האיסורים.

אנחנו בסדר

נלמד לחיות בלעדיך – אם זו המשימה.

נעמוד בה.

כמו שאמרת.

נחייה עם כאב וגעגוע.

הורשת מעבר למילים

השארת חלל בלתי פתור

אבל אנחנו תלמידיך

ננסה להיות קצת ראויים.

סגור לתגובות.