ברצוני לשתף אתכם בפן נוסף מדברי המדריכים הנוגע בחוויית השינוי התוכפת ברמות הרבה יותר אינטנסיביות ממה שאנו מודעים מכיוון שתשומת הלב שלנו מופנית לכל אותם אירועים קשים שמתרחשים סביבנו, שמתרחשות בעוצמות גדולות מאד ומאפילות על השינויים ואנו עדיין לא חווים אותם מבחינת ההכלה והקבלה כחלק מחוויית האבסורד המאפשרת את השינוי, דוחפת את הגבולות המגבילים בכל מיני דרכים.
המדריכים מבקשים לדבר על השלמת מעגל בהקשר לדמות ההשתקפותית שקיימת בכדור הארץ, שזה כל אחד מאתנו, ולקשר שלה עם הנשמה, מהות האור ואלו דבריהם:
מדריכים: "אין מתאפשרת השלמה ללא קבלה והכלה של תכונות ההשתקפות כפי שכבר אמרנו פעמים רבות קודם לכן ולא בכדי. כיוון שבמידה וקבלה הכלתית זו אינה מתרחשת, נאבקת האישיות בדמותה היא. חוויה אבסורדית למתבונן ממרחק ולו מרחק נגיעה כפי שאנו מתבוננים בכם וכפי שישות האור שלכם מתבוננת בכם עמנו.
אנו מזמינים אתכם למרתון מואץ של קבלה הכלתית כזו המאפשרת זרימה עם… על אף ולמרות בכי, כאב ולחילופין שמחה. ממקום קבלה הכלתית כזו יכולה אולי ישות האור להנהיג את הגוף ואתם זקוקים כרגע לישות האור הזו על מנת לנווט את שארית חייכם עלי אדמות שאם לא כן לא יתאפשר שינוי.
אין מדובר במשימה אישית הפעם אלא במשימה קבוצתית שכולנו חלק ממנה. במילים אחרות שאו את דגל האידיאלים בו בחרתם להיוולד שוב, שימו אותו על לוח ליבכם, שאו אותו בידכם הימנית הנישאת עמו אל על כך שישמש סמן ימני לקבלה הכלתית.
דוגמא רלוונטית נוגעת למשל בתחום היחסים; יחסים דיסהרמוניים שמעלים סוגיות גרעיניות המעמיסים על הלב לחץ אנרגטי כבד המרוקן אנרגיות חיוביות. זהו מצב נתון כרגע ולא משנה כמה זמן יהיה, מה יהיה, מה שמשנה הוא הכלת התחושות וקבלתן כפי שהן. כל תחושה שאתם מקבלים מהווה כרטיס ניצחון, ציון לשבח היות והמאבקים הפנימיים איתם באתם לעשות שלום פוחתים, ומחוסר הזנה פשוט מתפוגגים = שינוי תבנית של ממש. לא משנה מה אתם חשים, מדוע ולמה אם מוצדקת ההתייחסות או לא, הוגנת או לא, באם הדבר יפה/לא יפה, טוב או רע, מה שמשנה הוא הנכונות להכיל הכול כמות שהוא.
איננו מתייחסים לאדם לעניין לדבר ספציפי כיוון שהם לא העניין, הם עובדה המתקיימת מבחינתכם והכלת רגשותיכם אלה ככאלה מאפשרת לכם לצאת מעבדות לחרות. כל הרגשות האנושיים כולם, לא משנה כמה הם "מוצדקים" הם תוצאה של השקפת עולם, תבניות אמונה וחשיבה ואינם אמת אוניברסאלית. האמת האוניברסאלית חובקת בתוכה את כל נקודות המבט ואינה מבחינה בין אחת לשנייה אלא כפנים שונות של אותו הדבר או של דברים שונים.
כל אחד מאתנו סובייקטיבי וכך יהא עד התאחדותנו לכדי אנרגיה אחת מבחינת אחוד תודעתי שעדיין לא הגיע זמנו ואז לא נתקיים כיחידים, יוסר הגבול בין הנשמות והן הפוכנה לאחד שחווה עצמו ללא הפרדה. כל עוד זה אינו התרחיש, כל אחד מאתנו הסובייקטיבי משרת את הכלל בייחודיותו, באין ספור נקודות המבט שלו, באמיתות שהוא אוסף לאורך הדרך ומעשיר בכך את הכלל תוך כדי הזנתו מעצם הגשמת הייחוד את עצמו. כך שלא משנה מה אתם מרגישים כלפי דבר זה או אחר, או מה הדבר, האדם, מרגיש כלפיכם, ברגע שאתם מכילים את רגשותיכם הם אינם מנהלים את חייכם. במקרה הזה אנו ממליצים על קבלה מכילה. אין צורך כרגע להשתמש בדימוי "מרפסת העננים" אלא בחוויה של קבלה מכילה בלבד”.
דורית: "מרפסת העננים" באה לי כדימוי; מרפסת המונחת על עננים, לבנה וגדולה בה עומדת/מצוייה הנשמה, ישות האור שלנו, המחבקת, אוהבת ומקבלת. מתבוננת על הצגת החיים והתפקיד של ההשתקפות שלה ושל השתקפויות אחרות יחד אתה על הבמה. התחושה הייתה שרובנו בכדור הארץ, בהשתקפות/תלבושת האנושית, נמצא (כמטפורה), במאין צינור בעל קוטר רחב, ארוך מאד שאינה מבחינה באור שבקצה המנהרה. ישות האור, העומדת על המרפסת שולחת הרבה אהבה ואור, היוצרים בקיעים בעטיפה ומכניסים אהבה, חוכמה, תבונה, אופציות נוספות ועוד, אל תוך הדמות ומקלה על ההשתקפות שלה בכך. יש המכנים את מהות האור "האני העליון" אך המדריכים מלמדים אותנו לשנות שפה כיוון שאם יש עליון יש גם נחות והרי באנו לשנות תפישה ושינוי השפה חשוב מאין כמוהו.
כשהמדריכים דברו על הכלת הרגשות מיד עברה בי המחשבה האם הם התכוונו ל"מרפסת העננים" שאותה הם הראו לי מספר ימים קודם לכן? תשובתם הייתה: "לא, אלא אימון בקבלה של כל רגש".
זה נשמע פשוט מבחינת ההבנה אך אינו פשוט לביצוע משום הרבה רגשות שיש לנו התנגדות אליהם, או שאיננו אוהבים אותם מה שמקשה עלינו להכילם כמות שהם. על מנת תתאפשר ההכלה עלינו להחליט להפסיק את הטחינה הפנימית הבלתי פוסקת, את הדיאלוג הפנימי (שקיים אצל כל אחד מאתנו ברמה זו או אחרת) ובכך להפסיק להזין את הדפוס הזה, לדוגמה; "אני עכשיו מרגישה פגועה, מרגישה כעס, שמחה" נקודה. קרי, בזה מתחיל ונגמר העניין, במקום דיאלוג מתרחשת קבלה. מדובר על איזון על כל ארבעת הרבדים יחד, על יציאה מעבדות לחרות של תבניות ישנות שעדיין מתנגנות לנו ומאבדות את ההשפעה שלהם בכך שאנו מקבלים אותם כחלק מעושר ומגוון אינסופי שקיים בכל אחד ואחד מאתנו. ככל שאנו מכילים יותר רגשות, תכונות, מצבים כמות שהם בתוך עצמנו, כך אנו מתפנים ליצור מציאות בונה, פרקטית של חיינו. לאורך ההיסטוריה האנושית בכדור הארץ עסקנו ב"רע וטוב, שחור לבן, מותר, אסור, גבריות נשיות, כלומר בדואליות, השינוי הגדול הוא בכך שדואליות זו מתפוגגת לתוכנו/בתוכנו ואין לנו יותר צורך בה, אין צורך לשחזר את "השבילים". השלמת המעגל היא חווית המיצוי. "שבילים שכוסו, כוסו, נפרש עליהם מעבה ואין עליהם מעבר נוסף".