לפני שאדבר על איך אני עושה זאת ברצוני להתמקד על כתיבה מדיטטיבית ככלי ממדרגה ראשונה שכל אחד יכול ללמוד להשתמש בו, המתפתח עם אימון. חשיבות השימוש, היא ביצירת נגישות לאוצרות אדירים של ידע וניסיון מצטבר המצויים בלב כל אחד מאתנו, לפעמים מבלי שאנו "חושדים" בקיומם.
את הכתיבה המדיטטיבית ניתן להשוות לחוויית "עליסה בארץ הפלאות" במובן של תמימות וסקרנות מגלה, המתאפשרת כשאנו פתוחים לקלוט ולתרגם כל מה שנפתח לפנינו, בזרימה חופשית, ללא עכבות. זרימה שאינה נשלטת על ידי תפישת העולם האישית של כל אחד מאתנו.
כך הופך המוח האנושי למתורגמן של ידע, הבנות ותובנות הבא מתת ועל המודע, ממדריכים רוחניים ועולמות אחרים, שלא בהכרח ולא תמיד מצויות ברשותו המודעות.
רובנו פועלים על בסיס הניסיון המצטבר, דפוסי החינוך והתרבות, האמונות ותפישת העולם אותם רכשנו לאורך דרכנו. מעטים מודעים לקליטה האינטואיטיבית ומעזים להשתמש בה, בפרט כשאינה עומדת בקריטריונים של התפישה האנושית, על פיה מתנהלים החיים האישיים.
במילים אחרות, התפישה ההכרתית המודעת איננה מחוברת לתת ועל המודע ומה שמעבר להם, מבחינת השימוש בהם הלכה למעשה.
ההישענות על המוכר והידוע המון פעמים מונעת אינטימיות עם עצמנו ועם הסובב למשל, במובן שיש דברים "שלא נאה" להודות בהם, שאיננו אוהבים בעצמנו. במילים אחרות, חלק "מהמוכר והידוע" קשור בשיפוט וביקורת המונעים ראייה תמימה ומלאה של עצמנו והסובב. כתיבה מדיטטיבית קשורה עם אוטנטיות, פתיחות, נכונות לקלוט ולתרגם כל מה שנקלט, סקרנות ויושרה.
כשהתחלתי לתקשר היה זה בדיבור, כשמישהו אחר כתב את מה שהתקבל תוך כדי התקשור. לקח שנים עד שהמדריכים כוונו אותי לכתיבה מדיטטיבית תוך כדי שהם מסבירים לי את מידת הנחיצות והחשיבות לסוג כזה של תקשורת ביני לבין ספריות הידע שלי (תת ועל מודע), וביני לבינם.
אחת הסיבות המרכזיות הקשורה בחשיבות הכתיבה המדיטטיבית, היא בעצמאות הכותב ובהשתחררות מתלות שיכולה להיווצר משום האמונה, שיכולתנו לקלוט מידע תלויה באחרים.
המדריכים הסבירו לי כי היא קשורה באחרים אך אינה תלויה בהם.
עצמאות זו מקבלת משנה תוקף דרך השימוש בדמיון.
התגלה לי שלדמיון אין בעצם גבולות, פרט לאלה שאנו שמים.
בחוויה שלי, אני נישאת על כנפי הדמיון ומתרגמת את מה שנפרש בעזרתו לאט ובטוח. אך זה לא תמיד היה כך: בהתחלה לכתוב מבלי שיש לי מושג מה ועל מה אני עומדת לכתוב, עד שאני לא כותבת, היה מביך ברמות על! הרבה זמן הסתובבתי בתחושת אי נוחות שמנעה ממני אפילו לכתוב בצורה מסודרת מדי יום או יומיים. מצאתי את עצמי מתחמקת אך משהו בי לא וויתר וכשגיליתי את קסם התקשורת הבלתי אמצעית הזאת נשבתי בקיסמה.
לגבי ה"איך", לפני שאמשיך לפרט מניסיוני, ברצוני להדגיש שזו אינה תורה מסיני וכי יש דרכים שונות לתקשר בכתיבה. הרעיון הוא לכתוב ממקום תמים שאינו יודע ולאפשר לידע לתרגם את עצמו.
על מנת לעזור לנו "לצאת מהקופסה" של אמונות, דעות וקביעות, ולתרגם מידע שכאמור, לא בהכרח יש לנו מושג מוקדם, אם בכלל, על מהותו, הציעו המדריכים דימויים המסייעים לדמיון לנוע בלי הגבלות. (כבר הזכרתי דימויים אלה בעבר ואעשה זאת שוב בקצרה):
דימוי "יהלום הידע" = עלינו "לראות" בעיני הרוח יהלום ענק, שקוף ומלוטש היטב, כהקבלה לספרייה היקומית. כל פאה ביהלום היא "כאגף" בספרייה. הבהייה, תוך התבוננות ביהלום זה ותיאור בכתב של כל הרגשה, תחושה, הארה או הערה, ללא קשר להיגיון, לשאלה מסוימת, לציפייה לתשובה, פשוט בהייה תמימה המאפשרת לחלק המתבונן להתחבר לתקשורת הרבה יותר רחבה ממה שאנו מכירים ולהעלותה על הכתב תוך כדי.
דימוי שני לצורך אותו סוג של כתיבה "מפל הידע" = עלינו לדמות מפל של אור/ידע, היורד אלינו, משום מקום ולכתוב.
לפעמים אני מתיישבת לכתוב היות ועובר לי משפט בראש כהארה ואני מאפשרת למדריכים להרחיב ולהמשיך להסביר את המתקשר להארה.
בדרך כלל אני כותבת "כעליסה בארץ הפלאות", אלא אם כן אני זקוקה למידע עבור לקוח/ה, או אם יש בעיה מיוחדת ואני מבקשת מהמדריכים עזרה.
בדרך כלל אני מתיישבת לכתוב מתוך ידיעה ברורה ותמימה שהמדריכים יעבירו בדיוק את מה שנחוץ ונכון לי לדעת ברגע נתון של זמן, את מה שאני לא מעזה לשאול, את מה שאני זקוקה לדעת ואפילו לא יודעת שאני זקוקה וכד'.
ברגעים שאני במצוקה, לוקח לי זמן לאסוף את עצמי לשבת לכתוב, מכיוון שבאופן מאד מוזר יש איזושהי אחיזה במצוקה, כאילו זה "אזור נוחות" (עד כמה שזה נשמע אבסורד), אך כאשר אני מתרצה ויושבת לכתוב, המדריכים מתחילים מסבירים לי את הדברים מכל מיני נקודות מבט שלא ראיתי ולא חשבתי עליהם ובסופו של תהליך נגולה אבן מליבי.
הכתיבה מאד חשובה מכיוון שתוך כדי כתיבה נוספים הסברים ותמיד ניתן לקרוא זאת שוב ושוב.
הרושם שנשאר אחר כך מבחינת המודע ההכרתי הוא מעט מזעיר לעומת מה שנשאר מהכתוב וכך גם נוספים היבטים ונקודות מבט חדשות, מידע חדש בהכרה המודעת ההופכים זמינים לשימושנו.