בתאריך 24.2.19 העליתי בפייסבוק סרטון של הרצאה מרגשת, בעקבותיו אני מבקשת לחלוק עמכם מעט מחשבות ותובנות…
הסרטון עוסק בהרצאה של נטלי סודמן בחורה אמריקאית ששרתה בעירק נסעה ברכב שקיבל פגיעה ישירה ומצאה עצמה בחוויה חוץ-גופית מרתקת.
היא ועוד שלושה אנשים נפגעו קשה והאדם שהגן עליהם נהרג. היא נפגעה פגיעה מאד קשה, ממנה לקח לה שלוש שנים להחלים.
מאד התרגשתי מסיפורה תוך שימת דגש על אותם הדברים שהתחברו כל כך יפה למידע שאני מקבלת לאורך השנים ולאמונות שלי בהתאם:
היא מצאה עצמה מחוץ לגוף עומדת בפני שתי ישויות שנתנו לה תמונה רחבה על מטרת החיים והעולם. החוויה שלה הייתה של שוויון ערך, כבוד אחד לשני ושאין אף אחד שהוא טוב יותר מהאחר. כשאמרה שהיא לא רוצה לחזור הם ענו לה שאין צורך שזו בחירה שלה ומה שהיא תבחר, יכובד.
הישויות הסבירו לה כיצד הדברים עובדים ביקום מבחינת המטרה הכללית, הראו לה כיצד הכל קשור עם הכל, מהדד ומחובר להכל ושלכל אחד יש תפקיד שמשרת את כולם ללא יוצא מהכלל. לכל דבר יש תפקיד, אין דבר שהאדם עושה בחייו, גרוע ככל שיהא, מיותר שאינו בעל טעם ומשמעות.
היא מתארת כיצד בהינד עפעף היא עברה מחוויה לחוויה אחרת.
ברובד הבא היא נפגשה עם ישות שעשתה הילינג לגוף שלה ולימדה אותה לעשות זאת גם. הקלות, המשחק, בה נעשה הריפוי העלה בי חיוך אך באותה נשימה אמרה נטלי שעל מנת שזה יקרה בגוף הפיזי, לקח לה שלוש שנים להבריא מה שבהילינג קרה ברגע.
לאורך הרצאתה היא מדגישה את הקשר בין בוזמניות לעולם זמן.
מה ששכנע אותה לחזור לכדור הארץ הייתה הידיעה שזה "רק לעוד ארבעים שנה"… כשהיא שוב מדגישה את ההבדל בין התחושה שארבעים שנה זה כמו רגע מבחינת החוויה החוץ-גופית, אך בעולמנו זה המון זמן.
השלב האחרון לדבריה היה מפגש עם המדריכים שלה, תשע ישויות שהסבירו לה מה ואיך להתנהל בחזרה לגוף הפיזי שלה.
החוויה שלה התחילה ממשהו רחב, מהרשת היקומית, מההבנה שלכל דבר טעם ומשמעות, דבר אינו קורה סתם, וכאשר מפתחים את נקודת המבט הזו הרבה יותר קל לומר, "יש לי עוד ארבעים שנה, שלוש שנים אהיה בבית חולים זה חלק מהמשימות שלי". יותר קל לנו לקבל את הדברים שקשה לנו להתמודד אתם אם רואים את התמונה הגדולה יותר, מפנימים וניתן ליישם זאת הלכה למעשה בגוף הפיזי.
כמו כן היא מספרת שבחזרתה לגוף היא ידעה בדיוק למה היא חוזרת. היא הייתה מודעת לנזק הגופני שנגרם לה ומה מצפה לה בתהליך השיקום. העזרה האנרגטית שהיא קיבלה בזמן שהייתה מחוץ לגוף עזרה לה להחלים פיזית.
אנחנו חיים בתוך רשת תקשורתית פועמת ללא הרף, כשבתפישה האנושית עדיין קשה לנו להבין ולהפנים. לכן הרבה פעמים אנחנו נופלים לתוך צער, כעס, פחדים והתנגדויות, מכיוון שבאותו הרגע אין לנו את היכולת להתחבר לתמונה הרחבה.
חלק מההתאמות שאנו עושים היום הם קשר מודע בין המוח האנושי לבין המוח הנשמתי, האתרי שמאפשר פתיחה למודעות שהיא הרבה יותר רחבה, שתאפשר לזכור את הדברים האלה.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי