בתקשור הבא יהושפט מדגיש שעלינו לשים דגש על מה שממלא את מצברנו בעיקר מבחינה אנושית ומכאן בחיים האישיים והאינטימיים שלנו לבחור היטב את גורמי ההזנה. בחיינו הפרטיים חשוב יותר מאי פעם, שנהיה מודעים ונבחר את החברים, האנשים, המאפשרים לנו להיזון ולהזין באותה המידה.
בחיי העבודה שלנו, בחיים בכלל, אנו נפגשים עם כל התופעות שחלקן מרוקן אותנו מאנרגיה: מלחיץ, מעצבן, לוחץ על יבלות וכדומה.
חשוב שנזכור שיש לנו רשות בחירה באיזו מידת אינטנסיביות נהייה עם חברים, עם המשפחה שלנו, בצפייה בטלוויזיה, קריאת עיתונים וכו'. עם כול הכבוד וההערכה, אנו בוחרים, וכרגע (יותר מאי פעם), עלינו לבחור יחסים משביעים. זה העניין של הכלת ומניעת מה שעבורנו נחשב "הרעשים בחיינו" עד כמה שניתן. על מנת נוכל לחיות את חיינו כיצור רוחני שנולד לגוף אנושי בכדור הארץ, נחוצים לנו מלוא ההזנה, הכוח והעידוד לעשיית הטרנספורמציה בתוך עצמנו, מפני שכל טרנספורמציה שאנו עושים, משפיעה על הסביבה שלנו. כשהמדריכים אומרים "תתמקדו בעצמכם", הכוונה היא לגילוי הרוח הנצחית (שהיא ה"אני" האמיתי), המאפשרת חיים בגוף אנושי. קרי, שנתמקד בהכוונה הפנימית שלנו ולא נזייף. בדיוק ההפך מאגואיזם ואגוצנטריות.
המדריכים מדגישים שעכשיו, יותר מאי פעם, יש לזה חשיבות ממדרגה ראשונה, מפני שכל פעם שאנו "נופלים בפח" ומכניסים לחיינו מישהו שלא נמצא ברמת היכולת שלו להזנה הדדית, נתרוקן. יש גם להניח, שהרבה שנים של מודעות רוחנית ושינוי תפישה גרמו לנו להיות מזינים יותר, כך שביכולתנו בקלות רבה למגנט לחיים הקרובים אנשים שאינם מזינים אותנו באותה מידה, שואבים מאיתנו את האנרגיות ובעצם אינם מסייעים לנו להיפרד מדפוסים ישנים שעדיין משפיעים עלינו משום שמהווים חלק מההוויה האנושית.
פעם עזרה אמר שכשאנו מגרדים איזושהי קליפה של פצע שמזמן התאחה, אנו פותחים אותו מחדש. ז"א, כל מקום שהיה פעם פגוע, נשאר רגיש גם אם הוא כבר התאחה ואם נגרד אותו ביכולתנו לפתוח אותו מחדש.
גם היום כשאנו נפגשים עם אנשים במערכות יחסים יותר קרובות של חברויות, עלינו לשים לב ש"קבלה ונתינה חד המה" כפי שאומר יהושפט. כלומר, להיות ערים לכך שאלה אנשים שמזינים אותנו, בדיוק כמו שאנו מזינים אותם. אנו עדיין "משלמים מסים לאגו", כלומר עוד קורה שהאגו שלנו ניזון מזה שמישהו אחר מקבל מאיתנו המון אך אנו, איננו ניזונים באותה מידה.
העניין כאן הוא השינוי מבחינת התפיסה שלנו את עצמנו ואת החיים. זה זמן להתחבר לנקטר שבנקטר בכל דבר, באוכל, בתנועה, בחברה שלנו, בספרים שאנו קוראים. שוב, דברים שממלאים, מספקים, גורמים לנו למלא את המצברים הפיזיים, רגשיים, מנטאליים ורוחניים שלנו. אלה צריכים להיות דברים שממלאים את הלב והנשמה. כפי שאומר וויין דייר: I do what I love & I love what I do למשל, אם בתנועה מדובר, עליה להיות תנועה שהכי מזינה אותנו, שהרי כמה פעמים אנו הולכים לחדר כושר, מתעמלים ושונאים את זה אבל "מוכרחים". הדגש הוא לעשות דברים שאנו נהנים מהם. הדגש הוא על הזנה. מה שאנו נהנים ממנו מזין אותנו. עכשיו זה נכון יותר מאשר אי פעם משום שיותר מתמיד נחוצה לנו כל תמיכה ועזרה, על מנת שהדפוסים הישנים שלנו לא יהיו כמו פצע שמגרדים אותו משום שקרה משהו בסביבה, או משום שמישהו זקוק לנו. זה כאילו שהמדריכים אומרים לנו להיות עכשיו אגוצנטריים במאה אחוז כי כשאנו מוזנים היטב אנו מזינים פי כמה וכמה ומדובר ברמה הגבוהה של הזנה על כול 4 הרבדים: הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני.
יהושפט: "כשאת הולכת עם הרצון שלך בקבלה מלאה, אינך עסוקה בהדהוד שלו על הסביבה יותר מאשר שימת לב גרידא, ואינך משליכה את ההתנגדות, מתנגדת אליה, מתנצלת, מנסה לרצות, לחפות, כועסת, מבקרת, מרגישה חוסר אונים, מפעילה את דפוס הלידה של "אני לא מספיק".
תהליך הצמיחה וההפרדה מכל מה שאיננו מתאים בדיוק, משפיע, מלמד, מאפשר לכל מי שבא במגע עימכם ללמוד ולעשות בדיוק אותו דבר. בהרחבת המודעות בהכרה מודעת, מדובר על שינוי פרופורציות, הנובע מהכרה באמיתות נוספות לגבי עצמכם, נובע ברשות לראות יותר, להכיל ולקבל יותר בחוויה ובהוויה של יותר מכל עצמכם.
זהו תהליך המתאפשר בכל העולמות ובעצם מורה על חיבור הולך וגדל ל"תמצית המוכלת" שבתוך כל אחד מאיתנו, מתוך כל אחד מאיתנו. קרי, מדובר בתהליך יקומי שכל הנשמות מעורבות בו, לא משנה באיזה מיפתח זיכרון.
אכן, (כתשובה לשאלתך האילמת), גם מיפתחי הזיכרון הגדולים מוגבלים בהתאם למיפתח הזיכרון הממוצע. כלומר, אם קבוצת נשמות מצויה במיפתח זיכרון גדול, היא אינה יכולה להשתמש בו לצורך אחדות, ובדרך אחדותית, כל עוד חברי הקבוצה אינם באותו מיפתח. כלומר, השימוש במיפתח זיכרון מוגבל. קחי, למשל, את הנשמות המפותחות הנולדות לכדור הארץ בשנים אלו, האם הן יכולות להשתמש במלוא הפוטנציאל (שכבר מומש מבחינתן, אך מהווה פוטנציאל לגבי כדור הארץ)? האם הן יכולות להשתמש במלוא הפוטנציאל שלהן כשהתנאים, הדעות וההתנהלות פועלים על מיפתח זיכרון קטן הרבה משלהן? זוהי דוגמה ל"אחד". קרי, גם חלקים נשמתיים מפותחים מאוד, תלויים באלה המפותחים פחות, בסך הכול הכללי של היכולות. איננו יכולים להעביר מידע שאתם לא מסוגלים לקבל. א. יש להניח שלא ייקלט. ב. גם אם ייקלט, לא ייעשה בו שימוש כי הוא "גבוה מדי", או "מקדים את זמנו" וכד'. כלומר, השפעתנו על עולם החומר תלוי לגמרי ביכולת עולם החומר להכיל את הידע שמבקשים אנו להעביר. האם זה ברור כעת?
דורית תוך כדי תקשור: נראה לי שכן. האם זה אומר שבעולם שלכם אתם עושים מה שאתם עושים בהתאם לכם?
יהושפט: "נכון. ובעולמות אחרים אנו מושפעים מיכולת העולמות האחרים ויכולים להעביר רק את מה שהעולם מוכן לקלוט. ככל שגוברת מודעות העולם, ככדור הארץ לדוגמה, כך אנו יכולים להעביר יותר.
לסיכום ההיבט הזה, כולנו כאחד משלימים מעגל ביחד. לא משנה מה רמת המודעות הפרטית של כל אחד מאיתנו, או קבוצת הנשמות בתוכה אנו פועלים כרגע, שהרי קבוצת הנשמות "מפוזרת" על פני כל העולמות, ולכל אחד מאיתנו שלוחות, ועד שהשלוחות אינן מתחברות לעצמן, וקבוצת הנשמות מפוזרת, כוח ההשפעה והשינוי תלוי בקבוצות: החלום שלך על שלום והרמוניה נובע מעולמותינו. בכדור הארץ עדיין אינו תופס היות שממיפתח זיכרון נמוך פועל דפוס ההישרדות והקיום, ההגנה מפני אובדן "האני", מפני אובדן שליטה, ועל כן את לומדת ליצור שלום והרמוניה בתוך עצמך ובעולם הסובב אותך מתוך אחריות מלאה להזנתך, ומלמדת כל מי שמבקש ללמוד, את אותו הדבר, וכל אחד שלומד עושה זאת בדרך שלו, בקצב שלו ובזמן שלו, ולכן גם הידע המופלא ביותר, "הנכון ביותר", מועבר כשמועבר, נקלט כשנקלט, נכון כשנכון…
מכאן ועל כן, מבקשים אנו להדגיש שוב את חשיבות ההפרדה כך שתוכלו למגנט אליכם יותר ויותר אנשים בעלי מיפתח זיכרון דומה ובעלי מטרה משותפת להוות את המימד התשיעי. קרי, בנוסף להיותך מדריכה לאנשים ממימדים שונים, עלייך ליצור במודע בחייך את המפגשים האינטימיים שלך (בחייך הפרטיים), אך ורק עם אנשים שכמותך.
אף חבר, שותף, לא יוכל להיכנס לטריטוריה שלך אלא אם כן קורץ בדיוק מאותם החומרים כעת, במעבר החיים הנוכחי, ופניו אל המימד התשיעי בהכרה הכרתית ותת הכרתית".