לכולנו קיימת ראייה על- חושית אלא, שרבים מאתנו אינם מודעים לה. ראייה על חושית, כשמה כן היא; "ראייה" שמעל ומעבר לחמשת החושים הפיסיים. איננה ראייה חושית. השימוש במילה ראייה והניסיון לתרגם זאת דרך העיניים נובע מעולם חמשת החושים בו אנו חיים. ראייה על חושית היא תחושה, הרגשת ידיעה המיתרגמת במוח לתחושת ראייה בעיניים אך כאמור איננה כך. לפעמים עוצמת הקליטה כל כך גדולה שישנה תחושה כאילו אנו רואים באופן פיסי. החיבור המודע לראייה על חושית, מעצימה את יכולת התקשור ביומיום, מאפשרת קבלת פתרונות בשבריר של רגע, כשאנחנו פשוט יודעים בהרגשת הידיעה. הכול עניין של אימון. המדריכים הרוחניים שלי אומרים ש"אימון מביא אמון". האימון בהקשבה לאינטואיציה ולדמיון מאפשר יצירת אמון ביכולת, המאפשר שימוש יומיומי לתועלתנו. דוגמא פשוטה; הרגשת ידיעה לגבי הנהג שעומד לחתוך אותנו כמה דקות לפני שזה קורה. דוגמא נוספת; כשנוהגים בדרך ומתלבטיםלאיזה כיוון לפנות ומקשיבים לתחושה ניתן לקבל הכוונה לערוץ הכי פחות עמוס ב"ווייז" הפנימי.
מדובר ברובד שלא קשור בשום צורה לשליטה, אלא להנהגה אינטואיטיבית של הנשמה בגוף. האמון שאני מדברת עליו, הוא האמון בנשמה ובאינטואיציה והאמון שכל מה שנחוץ לי יגיע לתודעה שלי ברגע נתון של זמן הוא כשאני בהקשבה.
חשוב להתחבר לתחושה, להרגשת הידיעה, שדבר כזה קיים, מפני שעד שזה לא נמצא בתחושה שלנו, זה לא קיים מבחינתנו.
אני דורית, ההשתקפות של הנשמה, מקשיבה לנשמה, מקשיבה לרוח. זו הכוונה אינטואיטיבית שמי שלא מרגיש אותה, לא תמיד יודע על מה מדובר, בבחינת "זר לא יבין זאת". זה דורש אימון. להכוונה האינטואיטיבית הזאת ,אליה למדתי להיענות ואיתה למדתי ללכת, לא עם השכל. השכל קשור לשליטה. ההכוונה האינטואיטיבית אומרת לי … אני נעה עם מה שאני חשה, או מהשקלול של הדברים שאני חשה מפני שכשאני מלמדת יש תחושות שונות לאנשים שונים.