מדריכי ספיראלת האור: "מעבר החיים הנוכחי הוא מעבר של השלמת מעגל ולכן עושים אנו כל שביכולתנו להזין אתכם במשך השנים במידע שיאפשר לכם לעשות זאת. מדובר על מעבר מודע לשוויון ערך על כל הרבדים".
דורית: המשפטים של המדריכים משנת 2018 הזכירו לי תקשור שקיבלתי תוך שהמדריכים מובילים אותי לראות לעיני רוחי את מצב התודעה האנושי והשתנותו.
ראיתי לעיני רוחי תמונה של אקווריום ענק, אקווריום אנושי, מלבני, סגור לגמרי שבתוכו מים, לא עכורים אבל גם לא שקופים, אלא חצי שקופים = Opaque. אקווריום ענקי, היוצא מבטן האדמה אל תוך השמיים.
המדריכים הראו לי שתי תמונות:
1. את האקווריום הזה שהמון, המון, המון אנשים, (ראיתי רק את הראש.) חיים בו, נושמים בו. כאילו הבל הפה שלהם, הקרנת האנרגיה שלהם, הכול נכנס לתוך המים וכולם חיים בתוך אותו אקווריום, שותים את אותם מים, מקרינים לאותם מים מעצם ההיות. כל מה שיש בכול אחד יוצא לתוך המים האלה = תוכנת האנוש.
2. התמונה השנייה שראיתי כבר לא היו בדיוק מים באקווריום אלא מאין אנרגיה שיש בה המון רבדים, ואז ראיתי את האנשים. שוב, הייתה לי תחושה שאני רואה רק את הראש, לא ראיתי את כל הגוף. כאילו הגוף נמצא רק ברובד מסוים. הרובד הזה פתוח. יש את ההגדרה של האקווריום שזה כדור הארץ, למשל, אבל אין באמת הגבלה, זו רק אשליה. זה לא נראה כמו בתמונה הראשונה של האקווריום הסגור, אלא פתוח. אפשר להסתכל מחוצה לו, לצאת מחוץ לאקווריום ולראות את הדברים ממקום אחר. אפשר להיכנס פנימה ולעבור לרובד אחר, לצאת החוצה.
המטאפורה של הגובה מסמלת נקודת מבט אחרת. כאילו פרוסות, פרוסות, שמכל פרוסה כזאת אפשר לראות עד עומק השמיים ועד עומק האדמה את כל דרכי ההתנהלות, את ההרגשות, את התחושות של כדור הארץ ושבעצם כולם יונקים מאותו דבר.
כל הדעות, האמונות, הקביעות, הרגשות והתחושות, הכול מצוי בכל אחד מאיתנו מעצם החיבור לאותו אקווריום.
הדבר המרגש היה לחוות שכולנו מחוברים!! ההרגשה, התחושה, הידיעה שכולנו, כול הנשמות בכדור הארץ, כל הנשמות שבחרו להיוולד לגוף פיזי מחוברות ויונקות מאותו דבר. נותנות לאותו דבר ומקבלות מאותו דבר ויש להן את האפשרות להתבונן, לצאת מהראייה האקווריומית המוגבלת או המוגדרת, יש להם אפשרות לצאת מזה ולהביא את הידע הזה לתוך האקווריום וכך המים באקווריום משתנים.
כל האנשים שמפתחים מודעות רוחנית, בעצם מתחילים להקרין אנרגיה אחרת, מחשבות אחרות, רגשות אחרים אל תוך האקווריום. המדריכים דברו על כך שמי שנמצא באקווריום הזה ומקבל אותו כאשליה, גם יודע לצאת החוצה.
מה שמורה על "התמצית המוכלת", קרי, הוא מקבל את עצמו כנשמה שלבשה גוף פיזי, עם כול מה ומי שנמצא "באקווריום" יחד אתו; מקבל את כל סוגי הרגשות: הקנאה והשנאה, הכעס, השמחה, האהבה, הרכות, הנתינה, ואיננו מאבחן אותם, שופט אותם, במובן של "טוב ורע", אלא מחבק את כולם יחד בתוכו, ולכן יכול להבין את כל מי שנמצא בתוך אותו "אקווריום", מסוגל לעזור לו, להושיט לו יד מפני שהוא היה שם, הוא מבין את זה.
כבר אין לו צורך להחזיק בהפרדה, בשיפוט, בביקורת, ברגשות האשם אך הם מהווים חלק מהתוכנה האנושית אליה בחר להתחבר.
דבר אינו הולך לאיבוד. הכל מוכל בנו ("התמצית המוכלת"); הידע והניסיון, המלחמות והמאבקים וכל אותם דברים שאנחנו מפחדים מהם, כל ההגנות וכל המצבים הקיומיים וההישרדותיים, כל האלטרואיזם והאידיאליזם וכל מה שאנחנו מכירים פה בכל הקשת של הקיטוב.
וכך… בעצם הקיטוב מפסיק, אין יותר קיטוב, נוצרה הכלה – הכול "אקווריום" אחד שאנחנו יכולים לנוע בו בחופשיות למטה ולמעלה כמטאפורה, וגם לצאת ממנו החוצה מפני שכל רובד מאפשר את חווית עצמו וכול הרבדים האחרים .
המדריכים הסבירו בתמונה הזאת בצורה מדהימה איך שבחיבור של כל רובד וכל חוש בנפרד וביחד, (פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני וחמשת החושים), מתאפשרת לנו חוויית עולם החומר, היות וחוויית עולם החומר היא חוויה של כל הרבדים והחושים. למשל, ברגע נתון של זמן ביכולתנו לחוות למשל, את חוש הריח, חוש השמע וכו' מכל הלב והנשמה, אך איננו נשבים בו (מלשון שבי), אנו מכירים את החוויה אך גם רואים/קולטים מעבר לה. מה שהמדריכים מכנים "מידת הקירבה והמרחק המדוייקים לכם בכל רגע נתון של זמן".
הדבר המרכזי שעלה בתקשור ומאוד ריגש אותי הייתה הרגשה מאד ברורה שיש לנו השפעה, על אף שיחסית לכמות האנשים בכדור הארץ אנו מהווים עדיין קומץ קטן. כל כך הרבה פעמים התחושה של רבים מאתנו היא שאנו מתחברים וחיים את הרובד הרוחני, אך מהווים טיפה בים, כמעט איננו משפיעים; העולם ממשיך להילחם, אנשים ממשיכים להיות נוראים אחד לשני, לבעלי החיים ולאיכות הסביבה ובעצם מה עוזרת ההשתנות שלנו?
פתאום נזכרתי בדוגמה של "סיר המרק" המפורסם של יהושפט כשהוא דיבר על הוספת התפישה שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום: לוקחים סיר שמים בו מים ועוף, מבשלים ומקבלים מרק עוף. כשמוסיפים ירקות ותבלינים הטעם של המרק משתנה, גם הצבע שלו משתנה. המרקם שלו משתנה כתוצאה מזה. כהקבלה למים באקווריום, שהטעם שלהם, המרקם שלהם, הצבע שלהם משתנים לאט, לאט, ככל שיותר ויותר אנשים מתחברים לרובד הרוחני שלהם, הלכה למעשה, בחיים.
לאט, לאט, אנו מבינים ומכילים את משמעות המשפט של דר' סטיפן קובי:
"We are spiritual being having a human experience and not human being having a spiritual experience".
שאנו יצורים רוחניים החווים חוויית אנוש ולא להיפך. השינוי הוא בנקודת הזינוק הפנימית, מהיכן אנו נובעים. שינוי של מצב התודעה, state of mind המשנה את חיינו זה לא שצריך להתאמץ ולהילחם ולהפסיק לעשות דברים, רק צריך להוסיף "למרק" עוד קצת ירקות ותבלינים והטעם שלו ישתנה….