"מרחב ההוויה" שלנו כולל את המודע, תת המודע ואת כל העולמות ואת כל הרבדים מבחינת המודעות ההכרתית של ההשתקפות הארצית.
כשאין הכרה מודעת, מנוסחת, דברים אינם קיימים מבחינת החוויה שלנו, מבחינת האושר, מבחינת ההזנה, כבני אדם.
עבורנו כבני אדם, לא קיים מה שלא מתורגם למודעות הכרתית, למילים, הלכה למעשה, דרך ובעזרת החושים; ביכולתנו לקום כל בוקר עם הזריחה ולא לשים לב אליה. היא כאילו לא קיימת בשבילנו. העניין של להביא את הזריחה למודעות שלנו, יוצר את ההזנה בפועל.
הכוונה בהארת המוח היא להכרה שקיים הרבה מעל ומעבר למודע, לחינוך, לדפוסים, שיש טעם ומשמעות לכל מה שקיים מכיוון שמתאפשר לנו דרכו להגשים עצמנו דרך חוויה ועוד, ועוד.
המוח האנושי אינו יכול להגדיל את יכולת ההכלה שלו, כשאיננו מכירים בדברים במודע: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.
אנו מכירים בהרבה דברים ממקום רגשי, או אינטואיטיבי תחושתי, אלא שלא הכל ולא תמיד הוא מתורגם למודע הפיזי.
ככל שמתורגם יותר למודע הפיזי כך אנחנו בהזנה יותר מלאה. המדריכים מדברים על רפואה שלמה על כל ארבעת הרבדים. כוונת דברי היא להוויה, נוכחות מלאה בכל רגע נתון של זמן = הזנה.
הדרך להזין את עצמנו על ארבעת הרבדים קשורה גם בעניין של מודעות ליחסי משפיע מושפע; איך אנחנו משפיעים על העולם ואיך העולם משפיע עלינו? כשאיננו מודעים לאיך אנחנו משפיעים על העולם, איננו מודעים לעוצמה שלנו. אין מדובר על אגו, אלא על עצם ההוויה. כשאיננו מודעים להשפעת העולם עלינו, אנחנו לא רואים המון דברים. כלומר, אנחנו יכולים לעבור על יד הזריחה ולא לראות אותה.
הזנה קשורה עם התפעלות והתפעמות, גילוי והתחדשות, כהוויית חיים מהדברים הכי קטנים, הכי פצפונים, הכי ""לא חשובים"". אין מובן מאליו כי כל דבר שהוא מובן מאליו יוצא מהתודעה המזינה שלנו, כשכך אנחנו "רעבים" כל הזמן.
חיבור ל"יש", לשפע, במקום כהרגלנו האנושי, החיבור לחסר. לדוגמה, דפוס כמו "אני לא מספיק" שולל את היכולת לראות מה שיש, מצביע על מה שאין. מצד אחד הוא מאוד מעורר לגילוי, אך בעצם אינו מאפשר לנשום לרווחה, משום שדבר "אינו מספיק". הוויתור על דפוסים מקובעים כאלה, מאפשר לנשום יותר עמוק, מאפשר להיזון באופן מלא, להיות במצב של Being אמיתי: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.
כשאנו חווים על כל ארבעת הרבדים שלנו בכול רגע נתון, בהיענות אינסטינקטיבית בינינו לבין עצמנו והעולם, מתקיימת זרימת יחסים טבעית בינינו לבין העולם, מתקיימת הוויה וחווית נוכחות.
ברגע שנכנס חשש, אי נוחות, נכנסת חרדה, מבוכה, ברגע שאנחנו עסוקים עם עצמנו באיזשהו אופן, מפסיקה הזרימה הטבעית ביחסי הגומלין בינינו לבין הסביבה הקרובה ואיננו בהוויה, ב – Being, איננו חווים נוכחות מלאה ברגע נתון של זמן.
לחוות נוכחות, מאה אחוז הקשבה ברגע נתון של זמן, לא פשוט לנו כבני אדם. אנחנו יכולים לעזור לעצמנו לחיות בהוויה, בנוכחות, ככל שנתרגם להכרה המודעת מה אנו מקבלים ונותנים לעולם, ככל שנהייה מחוברים במודע למערכת ההזנה על כל ארבעת הרבדים ונקיים אותה עבורנו. ככל שנשתמש במדיטציות ובדמיון מודרך ונגלה את מהותנו האמתית.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.