אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב לגבי עבודת הדמיון שלנו. לכולנו יש דמיון.
הדמיון הוא המכשיר, הכלי, הכישרון, היכולת, האיכות וכדומה, שכל אחד מאיתנו נולד איתה.
האיכות הזאת היא האמצעי היחיד שמאפשר לנו לקלוט דברים מעבר לטווח החושים הפיזיים שלנו. הדמיון מאפשר לנו להתחבר למציאויות נוספות, לטווחי ראיה, שמיעה, מגע, טעם ומשמעות, ריח וקליטה שהדעת האנושית אינה מגעת אליהם. הדמיון הוא הכלי המאפשר לנו נגישות לספריות, לעולמות, לישויות, לאנשים בשמיים ובארץ. הכלי המאפשר לנו ליצור את המציאות שלנו. אין לנו יכולת ליצור מציאות בלי דמיון. כל אחד יוצר את המציאות שלו, אלא שרוב בני האדם לא מודעים לכך שזהו הדמיון שלהם מפני שבתוך הדמיון מתערבבות דעות, אמונות, קביעות וכל מיני דברים שאספנו לאורך הדרך, ולכם זה כאילו לא דמיון אלא בבחינת "ככה זה": "ככה החיים", "ככה האנשים", "ככה צריך"… כשמסירים את ה"ככה זה", את ההיאחזות בדעות שלנו ומתבוננים, מגלים את הדמיון, הידע, הרעיונות, היצירתיות המתאפשרים בהתאם. ללא דמיון לא מגיע רבע רעיון. ואני מדברת על הדברים הכי פרקטיים של החיים, לאו דווקא על תקשורים גדולים. אני מדברת על התקשורת שלנו עם הסביבה, עם החיים, עם עצמנו, זה הכול דמיון. למרות שאנו נמצאים בעולם של חמשת החושים את רוב הדברים איננו רואים, לא שומעים ולא יודעים במודע ההכרתי, אך חשים אותם. קרי, מערכת החושים: המערכת התחושתית, המערכת הרגשית, מערכת הסנסורים הקולטים שלנו, מופעלים על ידי הדמיון. הוא זה המאפשר אותם, מפעיל את העין השלישית ומאפשר לנו את החיים פה. זה משהו מאוד לא מודע, משהו שלא מדברים עליו כי הוא לא נראה לעיניים הפיזיות עד שמודעים לו. כאמור, הדמיון הוא הכלי שמאפשר לנו ליצור מציאות. הוא מתבטא באינספור צורות בהתאם לאדם. אין שני אנשים שהדמיון שלהם עובד בדיוק אותו הדבר. זה יכול להיות דומה, יכולים להיות דברים משותפים שאנחנו יכולים להזדהות איתם, אבל זה לא עובד אותו הדבר.
כשמתחילים להתאמן בתקשור ולפתח את הכלי הזה, זה עובד בצורה הידידותית ביותר לסביבה האישית האפשרית. הכוונה לכך שעלינו להשתמש קודם כל בדבר שהוא הכי נוח לנו. יש מי שהכי נוח לו לתרגם את הדברים בצורה רציונאלית. כלומר, שואלים אותו שאלה והוא מקבל תשובות רציונאליות ואז הוא מרגיש עם זה נוח, והוא לא עסוק מאיפה באה לו התשובה הזאת או מאיפה הוא יודע, אלא זה פשוט בא. מישהו אחר מרגיש דברים בבטן. מישהו אחר יודע דברים בלב. למישהו אחר עוברים מסרונים, עוברות הארות בראש. לכל אחד יש את הדרך שלו לתרגם את הדמיון למציאות, להשתמש בו בצורה טבעית זורמת.
אחד הדברים שכדאי לפתח מודעות אליו זה מהיכן זה מגיע. כשאנו כבר מרגישים את זה בבטן או מרגישים את זה בלב, או שכבר עברה לנו ההברקה או ההארה בראש, או שהמוח האנליטי שלנו קולט משפטים, זה כבר אחרי שמערכת הקליטה שלנו ספגה. לעניין הזה איננו ערים, אלא אם כן אנחנו מתחילים לפתח את הדמיון במודע ולהשתמש בו בצורה מודעת.
אני מציעה לכם להיות ערים לרעיון שכשאתם מרגישים דברים או שבא לכם מידע לראש, מה שקדם לזה זו מערכת קליטה = הדמיון בפעולה.
בזמנו נתתי דוגמה של אלפרד אדלר, הפסיכולוג החברתי הראשון, שדיבר על 4 הפונקציות בעזרתן, דרכן, פועל המנגנון האנושי: קליטה, פירוש, רגש, פעולה. קרי, קודם אנו קולטים דברים, אחר כך מפרשים אותם על פי מערכת האמונות שלנו, על פי זה מתפתח הרגש ועל פי הרגש אנו פועלים. כשאנשים שואלים אותי מה לעשות, אני אומרת להם לפתח מודעות לקליטה שלהם היות והפעולה היא תוצאה, היא האחרונה בתור, התוצר של הקליטה, הפירוש, כך שעד שהפירושים שלנו לא משתנים המעשים לא משתנים. לכם אנו עובדים בקורס על שינוי תפיסה, על שינוי תודעה, על שינוי חשיבה. כשההבנות שלנו תשתנינה גם הרגשות שלנו ישתנו וגם מה שנעשה ישתנה.
כשאנו ערים לזה שהדבר הראשון זו הקליטה, ביכולתנו לשים לב אליה ולמה שנקלט.