כל אחד מאיתנו הוא אחד יחיד ומיוחד ויחד עם זאת לכולנו מכנה משותף הקשור לכמיהה אינסופית לאהבה ולפחד הקיומי שמה חס וחלילה באיזה שהוא אופן, לא נשיג אותה. בעקבות הפחד נוצרו אצלנו אין ספור ביטויים לסיפוק הצורך הבסיסי והמהותי ביותר, שבלעדיו אין אנו יכולים להתקיים – א ה ב ה.
אצל חלקנו הפחד בא לידי ביטוי בצורך לרצות, ולהימנע מחיכוכים וקונפליקטים בכל מחיר. אחרים זקוקים לאישורים מהסביבה החיצונית לגבי מראה, הצלחות ואו אישורים שיגידו להם שהם בסדר ומספיק כמו שהם. יש מי שנותנים ונותנים בלי גבול. ומי שכל מקום הופך במהרה להיות הבמה עליה הם מפגינים את מגוון כישוריהם, דרך כל דבר שיבליט אותם וימשוך את מרב תשומת הלב. אחרים מקיפים עצמם בלי הרף באנשים, בסביבה תומכת ונמנעים מלהיות לבד. ויש מי שנזקקים לתמיכה ועזרה תמידית… וכן הלאה וכן הלאה.
אם נדמה לרגע את עצמנו מגיעים לאירוע חברתי בו איננו מכירים אף אחד נוכל לזהות בקלות יותר את האופן בו מפעיל אותנו הפחד מחוסר אהבה. האם ניכנס לבד או מלווים בתומך? האם נמהר להכיר כמה שיותר אנשים בחדר? האם נבלוט ככוכבים על במה? האם נעמוד מהצד ונתבונן? האם נמצא עצמנו מקבלים מהר מאוד עזרה ותמיכה מהאחרים? האם נעשה הכול כדי להרגיש שייכים? האם נבלוט בחוכמתנו? ביופי החיצוני שלנו? האם ניקח אחריות על הפקת האירוע? ואולי בכלל נוותר מראש וכלל לא נגיע? – אין ספור אסטרטגיות התנהגות וכולם נובעות מהפחד שמא חס וחלילה לא יאהבו אותנו??!
פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים (פיזית או מנטאלית). ככל שהגירוי החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר – תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד יש תפקיד מרכזי בהישרדות שלנו, והוא משמש כאמצעי להרחקה מהסכנה הנשקפת לחיינו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת, פחד גם יכול להגביל את תפקודינו, ואת מרחב העשייה והפעילות שלנו, מכוון שהוא גורם לנו להתרחק מהמהות הבסיסית שלנו ולעטות מסיכות של הגנה.
לכולנו יש פחדים רבים ומגוונים. על פי טים קלי, ממציא השיטה למציאת "הייעוד האמיתי" הסיבה שאנו מתקשים לממש את הייעוד שלנו קשורה בעיקר בפחדים כמו: הפחד שניכשל, שהייעוד ישתלט על חיינו, שנצטרך להתחיל הכול מהתחלה, שלא יהיה לנו חופש לבחור יותר, שלא נרוויח מספיק כסף וכיוצא בזה. מכאן השלב הראשון בשיטת "ייעוד אמיתי" הוא טיפול בפחדים הקשורים לקושי שלנו לממש את הייעוד האמיתי על מנת להרגיע אותם.
מניסיוני, אחד הפחדים הבסיסים שעוצרים את רובנו מלהיות במלוא הוויתנו ולחיות את יעודנו האמיתי הינו הפחד מחוסר אהבה. פחד זה נוצר מהפעם הראשונה בה אנו מבינים שעלינו לנקוט באסטרטגית התנהגות כלשהי כדי שיאהבו אותנו, כדי שידאגו לנו, כדי לשרוד.
אסטרטגיה זו התפתחה בעקבות: אמונה, שנוצרה לאחר חווית פגיעה ראשונית שעוררה בנו את הפחד מלכתחילה. גם אם פרטי החוויה לא זכורים לנו, גם אם הדחקנו אותם בשל הסבל אותו חשנו בעת קיומה – הרי שעצם המחשבה שאנו לבד, נשכחים, נטושים, דחויים, לא מקובלים, לא רצויים או כל מצב אחר אותו אנו מפרשים דרך המחשבה שלא אוהבים אותנו, גורמת למנגנון האגו שלנו, שהינו מנגנון הישרדותי, אשר בנוי באופן שעוזר לספק את צרכנו. להתגייס מייד כדי למנוע את החוויה. מתוך כך אימצנו דרך התנהגות שמנחה אותנו במערכות יחסים, והיא ייחודית לכל אחד מאיתנו.
פעמים רבות אותה התנהגות קיבלה חיזוקים גם על ידי הורינו, אשר חיזקו בנו תכונה ספציפית, דרך מסר גלוי (חיזוק חיובי) או חבוי (ביקורתיות לגבי מה שחסר). וכך משפטים חוזרים כמו: " יפה שלי, כמה שאת יפה", "אתה הכי מיוחד בעולם", "ילד חכם של אבא", "ילד טוב של אמא"…. יצרו "תנאי" פנימי שקושר את היותי יפה, חכם, מיוחד או טוב לב, לקבלת אהבה מהסביבה שלי. וכך אדם שאצלו נקשרה החוכמה לקבלת אהבה, יכול לפתח אסטרטגיה על פיה הוא לעולם לא ירשה לעצמו "לא לדעת". אדם שאצלו נקשר יופי חיצוני לקבלת אהבה, יכול לפתח אסטרטגיה על פיה הוא לעולם לא ירשה לעצמו להופיע ברישול בפומבי ואף ינקוט באמצעים קיצוניים כדי לשמור על מראה צעיר ורענן. אדם שאצלו נקשרה הייחודיות לקבלת אהבה, ודאי ימצא דרכים להיות מיוחד, אחר, שונה מהכלל ויתקשה לראות עצמו כחלק אינטגראלי מהסביבה, או אדם אצלו נקשר טוב הלב לקבלת אהבה ,יכול לפתח אסטרטגיה של נתינה אינסופית ללא גבול ופליזריות וכיוצא באלה…
מכוון שפחד זה אינו נמצא בהכרה היומיומית שלנו, הרי שברוב המקרים אנו מזוהים עמו או מדחיקים אותו וכך הוא מנהל אותנו במסווה של צורך בלתי מוסבר בקבלה, והכרה חיצונית בלתי פוסקת.
לו היינו חיים על אי בודד ודאי צורך זה היה מקבל משמעות אחרת. אך כל עוד בתוך עמנו אנו יושבים סביר להניח שנמצא עצמנו פועלים באופן אוטומטי ולא מודע, מתוך אסטרטגית התנהגות שפתחנו, כדי להגן על עצמנו מפני החוויה של חוסר אהבה.
כדי שנוכל לבחור איך להתנהג במקום לפעול באופן אוטומטי, מומלץ לעשות מספר דברים:
להכיר בעובדה שהפחד הזה הוא חלק בנו ואפשר לדבר איתו. על פי שיטת וויס דיאלוג אנו מתייחסים אל הרגשות שלנו כאל חלקים ומאנישים אותם וכך קל יותר ליצור הפרדה. לדוגמא אם אני כועסת ומבינה שזה רק חלק בי שכועס, זה מאפשר לי לא להזדהות עם תחושת הכעס ולהיות מודעת לעובדה שבאותו הזמן יש בי חלקים נוספים שמרגישים לגמרי אחרת. הטיפול בפחד בהקשר שלנו אם כך הופך להיות הרבה יותר ממוקד ויעיל.
להזמין את החלק לשיחה ולשאול אותו כמה שיותר שאלות שיעזרו לנו להבין כיצד הוא פועל בתוכנו? מתוך השיחה סביר להניח שנגלה מהר מאוד שיש לחלק הזה סיבה מוצדקת לפחד, שהוא נוצר כדי לעזור לנו וכל עוד אנו זקוקים להגנתו, אין סיבה שנפסיק להתנהג כמו שאנחנו מתנהגים, כוון שאנו מנוהלים על ידו באופן אוטומטי ואין לנו את החופש לבחור.
להוקיר אותו ולקבל את הפחד באופן מלא כמו שהוא!
לראות יחד שהאסטרטגיה שנקטנו עד כה כדי לקבל אהבה לא ממש אפקטיבית.
רק כשנוצרת קבלה מלאה של החלק כפי שהוא ותחושת ההזדהות או ההכחשה פוחתת, יכול להיווצר השינוי. ואנו מוצאים עצמנו במרחב מודעות, בו החופש לבחור שוב קיים ברשותנו.
וכעת, אם היינו יכולים לדמיין עצמינו חיים בעולם בו אנו אוהבים את עצמנו, כמו שאנחנו, מעצם היותנו, ללא פחד. מה היה קורה באותו אירוע חברתי חדש ולא מוכר?
האם עדיין היינו בוחרים את תפקיד ליצן החצר? האם עדיין היינן בוחנים את כולם בטרם ניגש להכיר? האם עדיין היינו מחויבים להיות "מסמרי הערב"? האם עדיין היינו מחפשים אישורים לכך שאנו רצויים? האם עדיין ההופעה החיצונית הייתה כל כך חשובה לנו? ואולי היינו מעיזים להיות משהו אחר, משהו קרוב יותר למהות שלנו, בלי צורך לכסות אותה במסכות, בלי קשר למה חושבים עלינו, בלי מאמץ, בלי תלות באישורים מהסביבה לעצם קיומנו, מתוך החופש פשוט להיות.
ובנימה אופטימית זו, אני מזמינה את כולנו להכיר ולקבל כמה שיותר פחדים בתוכנו ומתוך כך נקטין את התלות באהבה החיצונית ונוכל להתקרב חזרה למהות הבסיסית שלנו ולממש את ייעודנו בעולם ביתר קלות.
שירי ליבשטיין www.shiril.co.il
מעירה אנשים לתודעה של אהבה עצמית. M.A. בדרמה טרפיה מאמנת מטעם ביה"ס לאימון בלונדון, היפנותראפיסטית, מטפלת ב – VOICE DIALOGUE ומאמנת בשיטת טים קלי ייעוד אמיתי.