אני מבקשת לדבר הפעם על חשיבות הגילוי והחיבור לרצון הפנימי האמיתי, דחף ההגשמה הקיים בכל אחד מאתנו אך לעיתים קרובות איננו נשמע מסיבות שונות: אם משום שהרצון איננו תואם את הציפיות מאתנו, אם משום שקיים איזשהו דפוס המונע מאתנו להתחבר אליו כמו פחד כישלון והצלחה ואם מכל סיבה אחרת.
על מנת להגיע לתשובות מספקות, חשוב להתמקד ברצון. זה בעצם פשוט אך לא בהכרח קל עבורנו בשל דפוסים המסתירים את הרצון הטבעי. עם אימון וגילוי, ביכולתנו להתחבר לרצון הפנימי האמיתי שלנו ולנבוע מתוכו.
על מנת להגשים את רצונותינו, עליהם להיות מחוברים לכוונה מלאה, אחרת לא יבואו לידי ביטוי. במילים אחרות לא מספיק להצהיר מה שאנו רוצים במידה והרצון אינו מחובר לכוונה ובוודאי במידה שהרצון מסתיר מתחתיו צורך אחר. כמו למשל, אם כל יום אני אומרת שיש לי הרבה כסף בבנק, אבל זה לא מה שאני באמת מאמינה בו מבחינת הצורך והרצון הפנימי, האמירה נובעת מכך שאין ברירה ובעולם הזה צריך כסף… סביר להניח שהכסף לא יגיע אלי.
לקח שנים עד שהתחברתי לתחושת התפקיד, הייעוד, הרצון הפנימי האוטנטי שממגנט את עצמו.
כשהתחלתי לפני הרבה שנים לעבוד באסטרולוגיה הייתי מאד חסרת ביטחון. בהכרה המודעת מאד רציתי שיבואו אנשים להתייעץ איתי, אבל הלכה למעשה התמגנטו האנשים בדיוק בקצב שהיה נכון לי לקבל אותם, בדיוק כפי יכולתי להכיל ואז לא יכולתי להכיל יותר; בהתחלה הגיע אדם בחודש, אחר כך שני אנשים בחודש, שלושה אנשים בחודש. בדיעבד, יכולתי לראות כיצד לאט, לאט הגיעו אנשים בהתאם למוכנות, לרצון שלי ולכוח הכוונה.
עוד דוגמה רציתי לפתוח קבוצות ללימוד לאסטרולוגיה, לא הגיע אף תלמיד. אך משהתחלתי לתקשר והמדריכים אמרו שעלינו להעביר את הידע וללמד, פתאום התארגנו קבוצות לפיתוח ויישום מודעות רוחנית ותקשור. בהתחלה קבוצה אחת, וככל שהבשלות, המוכנות, הכוונה והביטחון עלו, עלה מספרם של הקבוצות והייעוצים.
על כל רצון להיות אמיתי בשבילינו ומבחינתנו. כשאנו לא מביעים ישירות מהלב, מהבטן, אלא כאילו יש משהו מאחורי האמירה שסותר אותה = "פיו ולבו אינם שווים", ההגשמה היא חלקית, אם בכלל.
מדובר ברצון הנובע מתת המודע והמקיש פנימה לתת המודע. האם באמת אני רוצה… ואם הרצון אינו מתקיים, כנראה שזה לא העניין, שיש משהו שמונע מאתנו להגשים את מה שאנו רוצים שעלינו לגלותו ולהתירו קודם כל.
אין ספק שלשם כך נחוצה מודעות, נחוץ אומץ לגלות, להודות ולשנות בהתאם.
ואסיים בסיפור מהחיים:
באה אלי לייעוץ מישהי מאד, מאד, שמנה, נואשת לרזות, ניסתה בלי סוף שיטות שלא צלחו. הרצון המוצהר שלה היה לרזות!!! היא באה לברר מדוע היא לא מצליחה ומה לעשות על מנת להצליח.
התשובה הממה את שתינו ונגעה לדרך בה היא פירשה את הבחירה שלה. אל מעבר החיים הנוכחי, היא הגיעה עם צורך לחיות כאדם ששתי רגליו נטועות היטב על קרקע המציאות. היא בחרה להטביע חותם להיות משמעותית, לעזור לאחרים מכל הלב ובאחריות מלאה. הצורך נבע מזיכרונות קודמים בהם נחשבה "מעופפת", מוזרה מישהי שלא בדיוק ניתן לסמוך עליה וכדומה.
הכובד משמש את הבחירה להיות עם רגליים על הקרקע, על מנת לא להתעופף. זה לא רק הכובד של המשקל, אלא הבחירה להיות מחוברת לכל הדברים שקשורים לקרקע כדי לא להתנתק ממנה, כשכובד המשקל בכדור הארץ תורגם לעודף משקל. כלומר, עודף המשקל הוא תוצאה.
ברגע שהיא התחברה למידע הבינה את הסיבות והמניעים לעודף המשקל, שמה את כל כובד משקלה באחריות על חייה, בריאותה, על להוות גורם בעל השפעה, לעזור ולבטא עצמה במלוא, היא הייתה בשלה לעשות שינוי מהותי באורח חייה ולוותר על המשקל הפיזי העודף.
במקומות בהם אנו פוגשים אי הצלחה, חוסר מימוש, תסכול וכדומה בדרך כלל נובע הדבר מחיבור חלקי או אי חיבור לרצון הפנימי האמיתי המונע מאתנו להגשים את הרצון.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי