כל מה שנשים עליו דגש יגדל, זה הכול עניין של שימת לב, התכוונות.
בעולמנו מוכרת לנו מאוד ההתבייתות על פחד, חשש וכד' הנובעת מהצורך הקיומי ההישרדותי הבסיס שלנו כבני אדם. על כן תודעת החסר מאוד נפוצה בנו וגדלה והולכת עם כול הצדקה שקורית בדרך לנו או לאחר.
אך למרות זאת, יש ביכולתנו להתחבר לתודעת השפע ולשנות את המציאות שלנו בעזרתה, דרך אימון שינוי התפישה. למשל, כששמים דגש על מה מרוויחים בסיטואציה מסוימת שאינה נעימה (בלשון המעטה), על מה התועלת בה, על מה היא משרתת עבורנו ומה ביכולתנו לעשות על מנת להתמודד עימה בדרך המעשית, הנכונה ביותר עבורנו ברגע נתון, חיינו ישתנו לטובה ויראו לגמרי אחרת מאשר אם נמשיך לשים דגש על תודעת ה"אם ואילו" או כפי שאני מכנה זאת תודעת ה"לו הייתי רוטשילד" במקום דגש על ה"יש" והגדלתו.
שימת הדגש על "אוי, ואבוי, מה יהיה, מדוע זה קורה לי, עשו לי, פגעו בי…" וכדומה, מחזקת חששות, חרדות והתנהגות מתגוננת וכו'. כפי שחלק גדול מאיתנו עדיין עושה.
כאשר אנו רוצים לעשות, להשיג, להתמודד עם משהו ועולה בנו החשש, כדאי שנתפוס את עמדת המתבונן, הצופה ממרחק מודע ועל ידי כך, יכול לקבל פרופורציות אחרות מאלו שגרמו מלכתחילה לחשש, פאניקה, פחד, חרדה וכדומה. בנוסף חשוב להיות ערים על מה אנו שמים דגש באופן אוטומטי כשדברים לא הולכים על פי הרצונות והכמיהות שלנו ולהקפיד לא לשים דגש על החשש מפני שכאמור, החשש רק ילך ויגבר.
כשאנו שמים דגש על כל מה שאנו חוששים מפניו, אנו נותנים לו בעצם תוקף ומחזקים אותו.עלינו לשים דגש על המציאות שברצוננו לברוא ולראותה,בעיני רוחנו, מתקיימת בפועל עבורנו באמונה שלמה ועם כול הכוונה.
אני מאמינה באמונה שלמה בדבריו של דר' אלפרד אדלר, שאמר כבר לפני כמאה שנה, שמה שקורה לנו בחיים איננו הגורם הקובע את גורלנו, אלא מה שאנו עושים עם מה שקורה לנו בחיים הוא הגורם הקובע את גורלנו ומעצבם.
כשאנו מפתחים הבנה זו ומשנים את תפישתנו, נוכל להסתגל לשינויים הרבה יותר מהר ולהפיק תועלת מרבית מכול מצב. בדרך זו אנו לומדים להרוויח; את הניסיון, את ההתנסות, הלימוד, ההזדמנות וכדומה, כשהדגש הוא על רווח הצמיחה, ההתפתחות ומה שכול ניסיון מאפשר לנו.
באופן טבעי קל לנו יותר להסתגל לשינוי כשאנו מרוויחים פתאום הרבה מאוד כסף, למשל בלוטו, או כשקורים כל מיני דברים הנחשבים נהדרים בעיננו. לא כך לגבי שינוייםהנחשבים "רעים", מאיימים או מפחידים בעיננו, המטלטלים את שגרת יומנו ומוציאים אותנו משלוות נפש, ולא מדובר דווקא על אסונות גדולים. זה יכול להיות דבר קטן ביומיום כמו מכונת כביסה שהתקלקלה, או שלילד יש חום גבוה ואיננו יכולים ללכת לעבודה. כשמתבייתים על הדפוס היקומי ש"הדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי", חל שינוי מאוד גדול בחיינו, ואנו מקבלים הכול באהבה, בהבנה וכתוצאה, ביתר קלות.
כולנו מחוברים לדפוס האנושי ומגיבים אליו. גם כשמפתחים את המודעות ורואים הרבה יותר אופציות. אנו מגיבים לדפוס האנושי היות והוא עדיין רווח וחלק מחיינו, אך ניתן לבנות ביטחון ואמון שונה, שיאפשר חיים רגועים ושלווים יותר גם כשהכול מסביבנו גועש. ביכולתנו להוות בעין הסערה, זהו עניין של כונה ואימון בלבד. כשתתהווה מאסה קריטית של אנשים שיפעלו ליצירת המציאות שלהם בכול הכוונה ויתחברו לשפע, ל"יש" מבחינת תפישת עולמם, יחול שינוי אדיר בעולם הסובב.
מבחינתי, כול אחד המפתח מודעות לרעיון הישארות הנפש, לאחדות ממנה נוצקנו ומשנה את תפישת עולמו בהתאם מקרב את היום בו יחול שינוי עליו מתייחסת הכתובים לגבי ימות המשיח "וגר זאב עם כבש".
