המדריכים מעבירים מידע לאורך שנים שלוקח לי הרבה זמן לראות איך זה מחובר למדע ולבסוף הוא מתחבר כחיבור פיזי תכליתי. למשל הדיבור שלהם על הארת והתעוררות המוח האנושי לתפקוד גדול הרבה יותר מהמקובל היום. גיליתי שהם מדברים על יצירת סינפסות חדשות במוח.
על פי גוגל "סינפסה – בעברית מִסְנָף הוא המקום בו תאי העצב מעבירים מידע, הם יכולים לשוחח עם תא עצב אחר, עם תאים אחרים ובלוטות".
והנה כבאורח פלא הזדמן לי מאמר על הסינפסות מאת דר' דינה אייזן ובו כתוב דר' דינה אייזן: "במוח שלנו קיימים כמאה מיליארד תאי עצב ואינם מחוברים זה לזה אלא מקיימים תקשורת באמצעות סינפסות".
המדריכים מנחים אותנו שנים רבות להארת המודעות האנושית, הארת המוח דרך יצירת תעלות קישור למידע שמעבר לידוע באנוש. פתאום היה לזה שם מדעי, "סינפסות" וכל כך שמחתי משהופיעו סימוכין במדע, המאששים שיש ביכולתנו להנהיג את הכימיה במוח על ידי השינוי התודעתי כפי שאומרים לנו המדריכים מזה עשרות שנים. כמו הדוגמה שניתנה לכך מזמן בעניין יכולת שימוש נרחב בחלקים של המוח שעדיין נמצאים בתרדמת. המדריכים אומרים שאנו מחליפים את "כרטיס הזיכרון" עמו נולדנו מגודל של 1 גגה ב"כרטיס זיכרון" חדש של 100 טרבייט ועל מנת כך יש להתאמן ביצירת סינפסות.
המידע שקראתי רק חיזק לי כמה נחוץ לתרגל דרך מדיטציות, דמיון מודרך וכד' על מנת להאיר סינפסות חדשות ליצירת הקשרים חדשים במוח המודע בנוסף ובמקביל לאלה שקיימים.
דר' דינה אייזן: "גירוי כלשהו גם אם הוא נקלט על ידי חמשת החושים או מחשבה כלשהי, גורם להפעלת הסינפסות. החומרים משתחררים לתוך המרווח הסינפטי, נקשרים לקולטנים בתא השני וגורמים לשינויים חשמליים באותו התא.
המדע הצליח לזהות כמאה נוירוטנסמיטורים הידועים יותר כאדרנלין, קרטונין, דופמין. כל אחד גורם לשינויים ברגש ובגוף. לדוגמא: מראה של תינוק מחייך גורם לתאי העצב לשחרר מוליך עצבי בתוך המרווח הסינפטי ומגרה את התא הסמוך לפעילות".
דר' אלפרד אדלר מתאר את דרך פעולת המנגנון האנושי בארבעה שלבים: תפישה, פירוש, רגש, פעולה – המודל האדלריאני (המכונה היום מודל אפרת). אנחנו קודם תופשים/קולטים, אחר כך מפרשים את מה שקלטנו, בעקבות זאת עולה רגש ומתוכו אנו פועלים ומגיבים.
הרבה פעמים המוח המודע איננו ער למה שנקלט ו/או לפירוש שעלה כאוטומט, אך בדרך כלל מודע להרגשה ולתוצאה כתוצאה מהרגש.
קרי, כל מחשבה, תחושה גורמת להפעלה להשפעה על הרגש ועל הגוף. ככל שאני מודעת וערה למה שאני קולטת ולפירושים שאני נותנת ומתאמנת להסיט את המחשבות שלי, ואומרת לעצמי "זה פירוש", הפירוש משתחרר. למשל, דאגנות נובעת מפירושי עבר שעולים בהווה. שמתי לב לנזק שאני גורמת לעצמי ולאחר כשאני משדרת דאגה, כמה אני מחלישה במקום לחזק מכיוון שאדם שהתגלתה בו מחלה מן הסתם מאד מודאג והדאגה שאני משדרת מחזקת את שלו. המודעות הזו מביאה אותי להתאמן בניהול מחשבותיי לשדר חוסן, לאמן את עצמי בחשיבה אחרת תוך כדי החיים, כל הזמן ועל ידי כך מתפתחות סינפסות נוספות לאלה שכבר התפתחו דרך תקשור ומדיטציות.
דר' דינה אייזן: "סינפסות נוצרות מחזרה מתמדת, מעשה, מחשבה ודיבור. כבלי ההרגל הם חלשים מידי שנשים לב אליהם עד אשר הם הופכים חזקים מכדי שנוכל להשתחרר מהם. אנו מגיבים לעולם בהתאם לסינפסות שרכשנו בחיינו.
חיזוקים שליליים או חיוביים החוזרים על עצמם מייצרים סינפסות. כל ההרגלים שלנו רשומים באנטומיה של המוח ומתבטאים דרכם.
אנו הופכים עם הזמן להיות מה שהסינפסות שלנו מכתיבות. אנחנו הסינפסות שלנו ואנחנו לא הסינפסות שלנו.
מכל היצורים החיים קיבלנו את הזכות ליצור סינפסות חדשות כל החיים ולהחליף את הישנות. גם סינפסות חזקות מאד נחלשות ומתנוונות בכוחן של מחשבות חדשות.
כל מי שהחלים מהתמכרות כלשהי, סינפסות רבות עוצמה יוצר במוחו חיבורים חדשים המסוגלים להתמודד עם המציאות מבלי להזדקק לסם, טבק או אוכל. בכל רגע ורגע יש באפשרותנו לשנות את דעותינו, עמדותינו, אמונותינו וליצור הקשרים מוחיים המעלים את מידת האושר והבריאות שלנו".
יש לנו את החופש לברוא את הסינפסות שלנו – זה מדעי!!! המטרה שלי בפרסום המידע הזה הוא לעורר מודעות שאפשר אחרת. רוב האנשים עדיין זקוקים להוכחות ולחלקם מספיקה הידיעה הפנימית.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי