אני מבקשת לשתף אתכם בסיפור מרגש של תלמידות שאחת מהן חלתה במחלה ממארת והשנייה חוותה נטישה פתאומית מאד קשה.
כוונתי בהבאת הדברים,"להודיע קבל עם ועדה"(את מה שידוע זה מכבר לאי אלו אנשים…), ולעודד, את כל הקורא דברים אלה,שיש לנו יכולת ריפוי עצמי, איזון עצמי, הרגעה עצמית ויכולת יצירת מציאות!שבעזרת מדריכי הרוח ניתן להתאים תרגיל מדיטציה, דמיון מודרך,למצב נתון, שיאפשר את השינוי המיוחל. כל מה שעלינו לעשות הוא להשתמש בתרגיל שניתן דרך הדמיון שלנו, בנאמנות ובמסירות, על מנת ליצור את השינוי בפועל.
כל אחד מקבל על פי צורך תרגיל המותאם לו בדיוק לריפוי, לטיפול, להרגעה, לאיזון וכדומה. אין תרגיל אחד מתאים בהכרח לאחר ואין תרגיל אחד שמתאים לסיטואציה שונה אצל אותו אדם; אנחנו לא זהים, אין בהכרח זהות בין המצבים בהם אנו נתונים ברגע נתון של זמן וביננו ובין האחרים.
זאת הסיבה שלא אביא כאן את הדימויים אותם נתנו המדריכים לתרגול יומיומי בשתי הדוגמאות שאביא להלן, אביא רק את הדברים כפי שנאמרו על ידי תלמידותיי. התרגילים הועברו דרכי בתקשור.
ולפני הדוגמאות עוד הארה: מאוד חשוב לעקוב אחרי מה שקורה לנו כשאנו מתרגלים מדיטציה. רק כשההרגשה והתחושה מבחינה בתוצאות בשטח, זה מעודד אותנו להמשיך. כבני אדם שהמדיטציה והשימוש בדמיון אינם לחם חוקם, וגם כאלה שכן, נחוצות הוכחות בשטח על מנת לבדוק יעילותה של דרך מסוימת ולהמשיך להשתמש בה כל עוד יש צורך. ההוכחות הן; בהרגשה, במצב הרוח, בהתגברות על כאב, בריפוי ועוד, ועוד.
חשוב לבדוק, להתבונן תוך כדי ואחרי שבועיים, שלושה שבועות, חודש, שאנחנו מתרגלים מדיטציה מסוימת (לא משנה כרגע איזה) ולשים לב אם משהו השתנה בחיינו. ההשפעה הרבה יותר חזקה והרבה יותר גדולה כשאנו מודעים לתוצאה מאשר כשאיננו מודעים לה.קודם כל,ההוכחה להשפעה מייצרת מוטיבציה להמשך ומודעות ליכולת שלנו להשפיע בכלל ועל השדה הכימי במוחנו (או כפי שאני מכנה אותו "בית החרושת לכימיה"), בפרט.
דוגמה א': "לפני שבועיים קיבלתי תרגיל לאזור של הגידול בשד,כמו שנאמר בתקשור על ידי המדריכים: "תתאפשר פעולה של פירוק והתכווצויות נוספות."
בנוסף, יש לי כבר שלוש שנים, בצוואר הרחם פצע, כיב, משהו מפריש, וכל חצי שנה אני הולכת לבדיקה אצל מומחה לצוואר הרחם. ב – 6.1.13 הלכתי למומחה שאמר שהכיב עדיין ישנו ושאבוא לביקורת בעוד חצי שנה.
התחלתי לעשות את התרגילים שנתנו לי מהמדריכים באופן מסודר וקבוע. בשבילי זו חגיגה. אני יוצאת בבוקר לשמש, הקרניים זורחות ואני מקבלת הקרנה מהשמש. אם אין שמש אני מקבלת הקרנת רוח, ואם יורד גשם אני מקבלת הקרנת גשם. כל הזמן אני מקבלת הקרנות מכל הכיוונים בצורה עדינה יותר לשד ובצורה יותר חזקה לגב ואחר כך גם לכל הגוף. ב – 20.1.13 הלכתי לבדיקה שגרתית אצל הגינקולוג שלי ושאלתי אותו לגבי מצב הפצע, תגובתו הייתה"איזה פצע"?! אמרתי לו שזה הפצע שיש לי בצוואר הרחם. והוא ענה "אין לך פצע בצוואר הרחם!"
כשהייתי אצל האונקולוג הוא כמעט התבלבל היות והגידול "הקשיח" שהיה בשד לפני שהתחלתי את התרגול הפך מימי… אין לי ספק שזאת התוצאה של התרגול היומיומי, אבל אני עדיין מאוד נזהרת כדי להיות בטוחה שאכן, זהו זה!"
בינתיים היא עברה ניתוח שניקז את הנוזל ובתוצאות בדיקת הביופסיה, הסתבר שכל האזור נקי כולל הבלוטות.
הדוגמה השנייה מתייחסת לאשה שנכנסה למצב נפשי קשה עקב נטישה פתאומית:
דוגמה ב': "בשיעור שעבר, כשדורית שאלה אם מישהי רוצה להצטרף לבקשה מסוימת בנושא ריפוי הייתי כל כך שבורה שאפילו לא ביקשתי בקול, אבל בלב אמרתי שאם הם שומעים אותי ויתנו לי משהו שיאפשר לי להחזיר איזון, אשמח. ואז דורית תקשרה ואני הייתי המומה שהמדריכים קלטו אותי וחיזקו אותי ונתנו לי סמל איתו אעבוד בהדמיה יומיום לפני שאני הולכת לישון ולפני שאני קמה בבוקר. הלכתי עם הסמל במשך שבוע ימים, כפי שהם אמרו לי: "תתמקדי בדמיונך בסמל ותדעי שאנו מטפלים בך." ראיתי את עצמי גם בערסל האור עם כל הכוונות וההתכווננויות שלי שם. הרגשתי שזה חיזק אותי ונתן לי ביטחון ואנרגיה מדהימה. פשוט הייתי סוף, סוף במקום אחר בשבוע הזה. כל פעם שנזכרתי במשהו שהוא לא כל כך בסדר התמקדתי שוב בסמל וידעתי שהכול בסדר.
דורית: אני מאוד מודה על השיתופים. מניסיוני לאורך השנים אני יודעת שאם מתחברים לזה בכל הלב הלכה למעשה זה עובד. כולנו נמצאים בכל מיני תקופות יותר סוערות ופחות סוערות, או יותר דרמטיות יותר ופחות דרמטיות. התקופה הזאת היא לא תקופה של מי מנוחות עבור הרבה מאוד אנשים, ולכן כשיש איזשהו אמצעי שנותן עוגן, בעזרת הדמיון, המדיטציה, ביכולתנו להשיב לעצמנו את האיזון ואת התחושה שאנו מוגנים, במרכז של עצמנו וכך אנו עוברים את מה שאנו עוברים בצורה לגמרי אחרת. הגישה וההתייחסות שלנו עושים את ההבדל בחיים.