הפעם אני מבקשת להביא בפניכם מושג מאד משמעותי, שהמדריכים מכנים "הרגשת הידיעה". הכוונה בכך למצפן הפנימי שלנו, המתבטא דרך האינטואיציה, ההארות שחולפות במוחנו, בתחושה של ידיעה ש"כך נכון, צריך, כדאי" וכדומה. הרגשה שאינה נובעת מפירושים, אמונות, דעות וקביעות. הגשש שלנו.
"הרגשת הידיעה" מחברת אותנו לעל ותת המודע, למאה אחוז הידע שקיים בנו שבדרך כלל איננו מודעים לו. היא נובעת מספריית הידע הפרטית והיקומית בו זמנית. המוח אמור להפוך מתורגמן של הלב, של "הרגשת הידיעה".
ככל שאנו מתאמנים בחיבור/בהקשבה ל"הרגשת הידיעה" ומאפשרים למוח לתרגם זאת, גם אם זה נשמע מוזר ובלתי הגיוני, כך גדלה יריעת ההבנה והתפישה שלנו.
את "הרגשת הידיעה" ניתן לדמות להעפלה להר גבוה, גבוה;
ככל שאנו עולים גבוה יותר, אנו רואים יותר וכשאנו עומדים בקצה ההר, נפרש לעינינו הנוף 360 מעלות מסביב.
"הרגשת הידיעה" מביאה מידע, ממעוף הציפור, כריחוף מעל ראש ההר המאפשר לקלוט 360 מעלות מסביב, מבלי שדבר יפריע לנו.
קיימת בנו יכולת לחוות את ההדהוד של הדברים ובו זמנית להבחין באופציות שיכולות להיפתח מהם ואין מדובר על עתידנות בהכרח, אלא על היכולת להבחין בהדהוד = בהשפעת הרעיון, התכנית, החלום שיש לנו. הכל עניין של אימון.
כשאנו ב"תודעת מרום ההר" יש לנו יכולת להקשיב "להרגשת הידיעה" המכוונת אותנו, להבחין בהדהוד, לראות את ההשפעה של רעיון או תכנית מסוימת, משהו שאנו רוצים לעשות,
הבנה של אדם מסוים ועוד. יש צורך לתרגל יכולת זו על מנת שתהפוך לחלק שימושי בחיינו שיהווה כלי לקליטה.