תלמידה סיפרה על רופאה שערכה מחקר על המוח. מה קורה כשמתבייתים על החיובי, על מה שאנו רוצים, על הודיה ויכולת להתברך וגילתה במחקרה כי נוצר ממש שינוי בסינפסות ושינוי כימי במוח. כל זה משנה את מזג האוויר הפנימי. אנו עובדים כבר שנים על יצירת ברכות ושיווי צורה, ומי שמשתמש בזה על בסיס יומיומי האנרגיה הישנה מתחלפת באנרגיה החדשה.
כיום כבר יש הוכחות מדעיות להרבה דברים, אלא שיש כאלה שרוצים להאמין בהוכחות האלה ויש כאלה שלא. זה עדיין לא גורף באופן שכל המדענים והרופאים מאמינים בדברים האלה, אך כבר קיימת תנועה מאוד גדולה של אנשים שמאמינים בקשר שבין גוף ונפש ויודעים שההבראה של האדם, מצב הרוח שלו והיכולת שלו לנהל את חייו, תלויה באקלים הקיים במוחו… דעות, אמונות וקביעות יוצרות את האקלים במוחנו. המעבר הוא מהאמונה ש"ברצותו יהיה ככה וברצותו יהיה אחרת" להבנה שכולנו ניצוץ אלוה ממעל, שהבורא לא יכול ללא הנברא והנברא לא יכול ללא הבורא. כל נברא הופך להיות בורא שמגשים את עצמו דרך חוויה, ולכן הוא היחיד ביקום האחראי על גורלו, על אושרו, על מצבו, והכול רק ברצותו הוא עצמו, לא בשל עין הרע של אף אחד אחר. כל אחד מאיתנו אחראי במאה אחוז על האושר שלו, ואם אינו מאושר ולא מסופק, ביכולתו לעשות עם עצמו איזושהי עבודת מחקר ולהגיע לגורמי ה"אין אושר" שלו, להכיל ולקבל אותם באיזשהו אופן ובכך לשנות את האקלים במוח. אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילנו, זאת העבודה שלנו. התפיסה הזאת יוצרת שינוי אצל בני האדם גם במובן של הביטחון בעצמם וההישענות פנימה ובכך מורידה את התלות הכול כך גדולה בקאדי, ברבי, בכומר או בכל מיני אנשים שלהם הכוח. זה כרוך בעוד דבר שהוא טריקי במובן שסותר את התוכנה הישנה שעדיין בשליטה. כדי שנוכל להתחבר לאושר שלנו, לקחת את המושכות בידינו מבחינת החיים, אנו אמורים להתבונן על מהן באמת מטרות החיים שלנו ומהן באמת הבחירות שלנו, על מה באמת באנו להתגבר, את מה באנו לנצח ועם מה באנו לנצח. זה כרוך במודעות מאוד רחבה ועמוקה של המהות שירדה לכדור הארץ. את הגוף אנחנו מכירים פחות או יותר, אך את המהות שנולדה לכדור הארץ ומשתמשת בגוף הזה אנו מכירים מעט.
כאשר אנו מתחברים למבנה הפנימי שלנו, ליכולות, לכוחות, להבנות ולתובנות שהן הרבה, הרבה יותר גדולות מתובנות התוכנה האנושית, לאט, לאט זה מתחיל לשרת אותנו בפועל והאקלים הפנימי משתנה. אני מאמינה שביכולתנו לעזור לעצמנו בצורה יומיומית גם בלי לנבור, לשאול שאלות ולהיכנס פנימה. אני מאוד מאמינה בדרך הזאת, מבלי לסתור את הדרך המקובלת, אלא שיש עוד דרכים בהן ניתן להיעזר.
מי שבאמת רוצה לשנות את האקלים הפנימי שלו ולחיות מתוך שמחה, שיווי צורה זה אחת הדרכים החזקות והאפקטיביות. אני מדברת על הזדהות ברמה שתאי הזיכרון של "מי אני באמת" נפתחים מבלי שאנחנו מתאמצים. כולנו נמצאים במסלול של שינוי שמעלה רגשי נחיתות, רגשות אשם וכל מיני דברים עליהם בחרנו להתגבר. כל מה ששמים עליו דגש גדל, אז כששמים דגש על רגשות האשם או על רגשי הנחיתות שעוד נותרו לנו או על חוסר הביטחון שעוד נותר לנו, הם יגדלו. כששמים דגש על המהות הנשמתית שלנו, מתחברים לכוחות אדירים שקיימים בתוכנו אך סגורים מפחד, הביטחון, העוצמה, תחושת הערך כל אלה גדלים לאין ערוך.
כל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל, לוקים באיזשהו פחד וחרדה. זה קשור לתוכנה הישנה, של איום שאם אני לא עושה "ככה" אלוהים ייתן לנו מכות בטוסיק. ככה אנחנו חיים, גם אנשים שעושים את הדרך מוצאים את עצמם עם סימני שאלה לגבי דברים שפתאום צצים. התוכנה האנושית עדיין כל כך מחזיקה וחזקה כך שאנו נמצאים בשתי איכויות או בשני רבדים בו זמנית, ברובד הישן וברובד החדש. עדיין לא נוצרה התמוססות של הרובד הישן ברובד החדש. זה עדיין לא חלק מודע הכרתית, מופנם הכרתית "מאוקיינוס הידע".
אנחנו כבר רואים את הדברים אחרת: מבינים שרגשות הנחיתות האלה כבר לא לעניין, כבר לא משרתים אותנו, אבל הם עדיין שם, מה שאומר שהם כנראה משרתים משהו.
דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור