דורית: זה התחיל מאיזושהי חוויה של חיבור בו זמנית, או נכון יותר, רב רובדי, להרבה מאוד עולמות. פתאום הבנתי את המשפט מהסרט של לאזאריס I'm aware of myself exponentially – "אני מודע לעצמי בו זמנית, ולכן אני קורא לעצמי אנחנו ולא אני. אם הייתי יורד לכדור הארץ הייתי צריך להיות הרבה אנשים"… כלומר, זה הקטע של חיבור התודעה ממקום אחר לגמרי, ממקום של חוויה אישית. את הרעיון של החיבור לעצמנו על הרבה מאוד רבדים בו זמנית, בהכרה מודעת, יומיומית, עוד לא חווינו עד כה בכדור הארץ.
יכולתי להתחבר להשתקפויות שלי, (שחלק מהן אני מכירה, פגשתי אותן, קרי, המודעות ההכרתית שלי מכילה, אבל את הרוב אני לא מכירה), יכולתי להתחבר לעזרה וליהושפט, יכולתי להתחבר לבר-אל, לאב-אל, וכן הלאה. יכולתי להתחבר למישור ההינתקות הראשוני, למישור גן עדן, למישור הגיהינום, למישור ההתבוננות, למישור האדמה. יכולתי להתחבר לאנשים מסוימים.
כשהתלמידים שלי ישבו ותקשרו אחד לשני, ניגשתי למחשב, הרגשתי שהמדריכים רוצים לדבר איתי והתחלתי לכתוב.
המדריכים ביקשו לחבר בפועל את ההרגשה של הרב רובדיות, שבעצם אין שום הגבלה למידע שאנחנו יכולים לקבל בו זמנית. הקטע הוא תרגול במיפתח זיכרון יותר גדול הלכה למעשה, כך שלא יהיה מצב שמישהו, בעל רגישות וקליטה גבוהה, יצטרך ללכת צמוד לקירות במקומות הומי אדם כשדות תעופה או שווקים, כפי שספרה תלמידה, על השאמן. לכן ניתן הדימוי והכניסה למרחב הלב. זו היכולת להיות באיזושהי בועה שמתחברת להכל, אבל משאירה אותנו במרכז של עצמנו ולא מאפשרת לשום דבר ליצור איזון מוטה, ובו זמנית מאפשרת להתחבר לכל ערוץ מידע שאנחנו רוצים, וכמו בשיווי צורה אנחנו יכולים לעבור מערוץ לערוץ, מדבר לדבר בקלות. לקבל כל מידע, או לחוות כל חוויה שנחוץ לנו לחוות אותה. החוויות האלה נחוצות לנו בפועל, ברובד הפיזי בגוף "כהוכחה" על מנת נוכל להרחיב את מפתח הזיכרון בבטחה, משום שחווינו את המהות של "אהבה אוניברסאלית חובקת כול". הכול קשור לחיבור ל"אהבה אוניברסאלית חובקת כול", ודרך זה מתאפשר לנו לשנות את המושגים שלנו למשל, לגבי יחסים. קודם כל לגבי היחסים שיש לנו עם עצמנו, ואחר כך לגבי היחסים עם החוץ, עם העולם, עם אנשים. כל התבניות שמעכבות אותנו וגורמות לנו לחרוט התנהגות מסוימת נוגעות ביחסים, או עם עצמנו, או עם העולם, או עם שניהם ביחד. למעשה, היחסים שלנו עם העולם נובעים מהיחסים שלנו עם עצמנו, גם אם אנחנו לא מודעים לזה.
הרבה פעמים הרגשות הארציים שלנו לא מובנים לנו, או שאנחנו מבקרים ושופטים אותם, או שאנחנו מתלוננים על היעדרם או על יותר מדי מהם. פה המדריכים מבקשים לקחת אותנו למקום אחר, למקום של פרופורציות אחרות מעצם היכולת להיות בו זמנית בקשב וקשר עם חלקים אחרים שלנו ועם הדהודם אל העולם שמחוצה לנו. בעצם זהו חיבור לאחדות, ל"תמצית המוכלת". כלומר, אין יותר הפרדה. גם אם יש דמויות השתקפותיות בעולמות אחרים, כשהחוויה היא שהכל מחובר כאן ועכשיו אלינו, אין יותר הפרדה. זה בדיוק הסיפור שהאינדיבידואל העצמאי הוא יחיד ומיוחד, עומד בפני עצמו, אבל הוא חלק מהכלל בדיוק באותה המידה, ואין סתירה. בתפיסה האנושית יש סתירה כי אני זה אני ואין שום דבר אחר.
החיבור למרחב הלב מונע הרבה מאוד אי הבנות, או הרבה מאוד התלבטויות של "אני כן קולט או לא קולט, זה לא אני, זה כן או לא ככה", בנוגע לשאלות, להתלבטויות ולחוסר הביטחון שקיים הרבה פעמים ואצל כול כך הרבה אנשים, כשמתקשרים.
החיבור למרחב הלב זה החיבור ללב הקוסמי ולהרגשת הידיעה, ובעצם לתת המודע שלנו ודרך זה למודע. הלב זה המקום של ההכלה, מגשר בין עליונים לתחתונים, בין העולם הפיזי לעולם המטאפיזי, בין היגיון לרגש. החיבור למרחב הלב מאפשר לנו חיבור למידע במימדים הרבה, הרבה מעבר למה שדמיינו שאנחנו יכולים. והנה התקשור:
בר-אל: "אם נתאר תמונת מצב עכשווית, נתונה התודעה שלך אלינו, לכל ההשתקפויות, לתלמידייך המתקשרים, ואין הפרעה ברצף המידע שאת מקבלת וכותבת. כולם כאחדות, באחדות, ותשומת הלב שלך היא זו המאפשרת התקשרות כפי שהיעדרה משאיר את הערוצים רוחשים סביבך, אך אם אינך ממוקדת באחד מהם, המידע שאת קולטת מהם חלקי מאוד, אם בכלל. רק מתקיימת המודעות לעצם קיומם ותו לאו.
יחסי הגומלין מתקיימים היות שכך פועל היקום, על תנועה ותנודה (אכן, הדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי), ותשומת הלב שלך אליהם מאפשרת לך לדעת אותם במודע ההכרתי. היעדר תשומת לב = היעדר קשר מודע (מבחינת ההוויה האנושית כמובן), והיעדר קשר מודע = אי ידיעה, חוסר קשר = קליטת מידע במפתח זיכרון נמוך מהיכולת הפוטנציאלית בגוף פיזי בכדור הארץ.
כלומר, מבקשים אנו לומר שכניסה אל מרחב הלב, והימצאות במרחבו תוך כדי הקשבה מלאה, מאפשרת גילוי "חוטי הקשר", יחסי הגומלין ומיקוד תשומת הלב באחד מהם ובכולם בו זמנית תוך הכלת העולם הסובב הקשור להשתקפותך הארצית.
מדוע מבקשים אנו לומר כל זאת?
ראשית, מהטעם האישי שלך.
ב. ליידע את ההולכים למימד התשיעי על מנת יוכלו גם הם בזמנם החופשי להתחבר ל"חוטי הקשר" האישיים והכלליים, ולהוותם בחוויה הפיזית.
נשמח להרחיב אור ואהבה מבר-אל מהפלג הפליאדי.