חברים יקרים,
ההכרה בכך שכל מה שקורה לנו בחיים קורא לנו, מאפשרת לקיחת אחריות מלאה על עצמנו והתייחסויותינו. זו הכרה המאפשרת מעבר מהאשמה, תסכול, ביקורת ושיפוט לתגובות יעילות ומעשיות, חוסכת הרבה מאד אנרגיה. לזאריס (ישות המתקשרת דרך ז'אך פורסל), אומר שאחריות = הענות לעצמנו שאם איננו נענים לעצמנו איננו אחראים כלפי עצמנו. Responsibility = is the ability to respond הפעם גם מנקודת המבט של השלמת מעגל. בסוף הדברים תרגיל אימון.
השלמת המעגל הפעם מאד רחבה וגדולה כפי שלא הייתה אף פעם. הפעם נולדנו על מנת לאגד את כל החוויות, הזיכרונות, ולהכיר בכך שמקורן במהות האור" – הנשמה, הניצוץ האלוהי, המממש עצמו דרך חוויה = השלמת מעגל/שלום עם כל מעברי חיינו, מסקנותינו, דעותינו ואמונותינו. באנו להכיר ביוצר שאנו, בנשמה הנותנת חיים לגוף, להפריד במודע בינה לבין החוויות שלה = הדרכים שאפשרו לה למצות את הפוטנציאל הגלום בה. הפעם אנו מתחברים לכל האיכויות בתוכנו ומחוצה לנו, מכירים בזה שהיינו בכדור הארץ הרבה מאד פעמים, היינו "טובים ורעים" וכל מה שבאמצע ומיצינו את הדרך הזאת.
באנו לגלות כישורים ודרכים שלא אפשרנו להם קודם להתבטא במודע ודרך ובעזרת כל אלה, לאפשר לעצמנו להפסיק לשחזר, לרדת מהאחיזה באמנות, דעות וקביעות מכיוון שעד שלא נרפה מהאחיזה בהן לא נוכל לעשות שינוי, התפישה מסתובבת באותו מעגל. מעבר לשלום פנימי עם עצמנו ועם העולם יכול להיווצר כתוצאה מההכרה הזאת "שאני בחרתי" ויש לזה את כל הסיבות הכי טובות, מוצלחות ונכונות. לא בחרתי "סתם" אלא לטובתי המידית והעליונה בו זמנית. זהו שינוי תודעתי שנעשה רק מההכרה בכך. עלינו להשקיע את האנרגיה בלבטא את כל מה שאנו יכולים, לסיפוקנו ולשמחתנו ולעזור לאחרים לעשות אותו הדבר.
אחד המפתחות המשמעותיים המאפשרים לקיחת אחריות חדשה, הוא הזיכרון והמוכנות להתחבר לרעיון ולהכיר בכך "שאני בחרתי": את החיים האלה, בתקופה הזאת, את ההורים האלה, הסביבה, המציאות הזו ועוד, ועוד. "אני בחרתי"!!!
כשאנו מכירים ב "אני בחרתי" כעובדה, נוכל לחסוך הרבה אנרגיה ולהתייחס לחיים ממקום של: מה הטעם, מה המשמעות, מה זה משרת ומה זה מאפשר לי. איש מאתנו איננו מתפתח בחלל ריק. כולנו מתפתחים על איזשהו רקע. רואים את עצמנו דרך המראות של העולם. אין לנו שום יכולת לראות/להכיר, את עצמנו, אלא דרך מראות. כדי לגלות את המראה הפנימית, להכיר את הפוטנציאל, אנו זקוקים למראות חיצוניות. בחרנו בתקופה, מין, עם, תרבות וכד' מסוימים על מנת ישרתו בצורה הטובה ביותר את מיצוי הפוטנציאל.
הכל מתחיל מההכרה בבחירה שלנו והמוכנות להסתכל עליה מהמקום; "אנחנו חכמים, לא בחרנו סתם ויש טעם ומשמעות לבחירה הזאת". כאשר אנו מסתכלים על הכל כעל מראות שלנו ובשבילנו מופנית האנרגיה לכיוון של התבוננות, למידה, הבנה ופעולה בהתאם, בזבוז האנרגיה הופך למינימלי מהסיבה שגם אם לרגע נתעצבן על מה שקורה סביב ונכפה עלינו, הרי שהחלק המתבונן והשואל שבנו יוכל להיכנס לפעולה ולהבין מה זה אומר לנו, מה זה מאפשר. כך גם יכולה להיווצר הפרדה במובן של "זה שלך זה לא שלי, אתה יכול לחשוב כפי שאתה חושב, אני מכבדת זאת אך יש לי בחירה מה לעשות עם זה ".
בעצם מדובר במעבר בין שליטה אוטומטית של הדפוסים בנו, להנהגה עליהם!!! יחי ההבדל הקטן… אני מדברת על משהו שהוא לשימוש יומיומי, לא תיאורטי. נתבונן, נלמד לקבל את מה שאנו מרגישים וחשים כעובדה במקום נושא למאבק, לקבל את עצמנו ואת הסובב כעובדה שתאפשר לנו לפעול ממקום אחר לחלוטין. נתאמן עד שדברים יפסיקו להטריד אותנו וזה כמובן תהליך.
אנו בתהליך שינוי תודעתי ותפישתי, הלכה למעשה. מאחר ונולדנו לגוף פיסי בכדור הארץ אנו זקוקים לכלים על מנת לעשות שינוי. לאורך השנים אנו רוכשים כלים נוספים שנותנים עוד נקודות מבט המאפשרות להעשיר את נקודות המבט שלנו. נקודות מבט שונות מצמיחות זיכרונות המחברים בין המודע ההכרתי לים הידע הפנימי. כל אחד אמור למצוא את הכלים המתאימים לו אין רק דרך אחת. להלן תרגיל התבוננות בו אני ממש מליצה להתאמן כמה שיותר:
1. מצאו לעצמכם בדמיונכם עמדת מתבונן/צופה ניטראלי (רק אימון בכך הוא תרגיל בפני עצמו). אני ממליצה לדמיין מקום שתמיד ניתן לשוב אליו במקום לחפש כל פעם מחדש. זה יכול להיות על מרפסת עננים, ממעוף הציפור, בי, ביבשה או באוויר, לא משנה ובלבד שתרגישו התרווחות מתבוננת נטולת שיפוט.
2. אפשרו לדבר אחד קטן שמטריד, לא נעים, או מפריע לכם לעלות והתבוננו בו מעמדת הצופה, עד שאינכם חשים דבר לגביו "זה, "זה", נקודה" אני ממליצה לפחות בהתחלה עד שהאימון קולח, להתאמן על דברים קטנים ולעבור למטרידים יותר רק כשאתם מיומנים הן בהתרחקות ניטרלית למצב מתבונן.
בהצלחה ובאהבה רבה, דורית.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי