אמצעי הגנה

היום אשוחח  על אמצעי הגנה שהם מאוד חשובים ולא חשובים בכלל…

חשוב: אנחנו יכולים להשתמש בהם על מנת להרגיש  בטוחים, חזקים, במרחב שלנו ובמרכז של עצמנו,  וכו'. 

לא חשוב: זאת משום,  שמבחינתי, ההגנה היחידה הכי,  עוצמתית, משמעותית ונצחית, זו האמונה והאמון שלנו בעצמנו ובסובב.

למרות זאת, חשובים האמצעים. למשל: כשיש לנו חשש  או פחד ממשהו או ממישהו, נוכל לעזור לעצמנו  בעזרת התרגילים המובאים כאן.  יש להניח שזה לא יספיק לאורך זמן, על מנת לשחרר חששות, כיוון שמחשבה בוראת מציאות, קרי, כל דפוס חשיבה מושך אליו הזנה. למשל, אם אני חושבת שבני אדם הם אנשים מאוד טובים ונחמדים, וכל אחד הוא נשמה טהורה, יש להניח שכל חיי אפגוש הרבה אנשים כאלה. אם אני מאמינה שאסור להאמין לאחרים כי הם מרמים, שקרנים וכו' שקרנים, אמשוך  לחיי אנשים כאלה. כלומר אנחנו ממגנטים בדרך כלל את מה שאנחנו מאמינים בו. התפיסות שלנו, שלרובן איננו מודעים, הן כמו מגנט שממגנט אליו על מנת שנוכל לגלות, להתפתח ולהתקדם. זו גם הסיבה ששום דבר לא קורה לנו במקרה. הדברים קורים לנו כי הם קוראים לנו. זה לא מהמקום של האשמה אלא מהמקום של לקיחת אחריות על החלק שלנו. לברר לעצמנו מהי האמונה ומדוע והאם היא עדיין נחוצה לנו.  הרעיון הוא, שאנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו. מה שלא סותר את עובדת השפעתנו על אחרים והשפעתם עלינו.

השאלות שנכון לשאול למשל: מה אני יכול לעשות? איך אני יכול לברוא את המציאות שלי באופן שיספק אותי?  איך אני יכול לפתור מצב זה או אחר? כלומר, דגש על מה אנחנו עושים ויכולים, רוצים, מסוגלים, לעשות ולא על האחר.

אמצעי ההגנה יכולים לעזור לנו ליצור מציאות אחרת. כשאנחנו  מצליחים להכניס עצמנו לבועת אור ועל ידי כך משתפר מצב הרוח שלנו, עשינו המון! קודם כל הצלחנו לעבור ממצב א' למצב ב', כלומר הוכחנו לעצמנו שאנחנו מסוגלים לשנות את התפיסה, שמשנה, או משפרת את מצב הרוח למשל. כפי שמכוונים רדיו לתחנה רצויה. לא נאפשר שהיום ייהרס לנו מפני שמישהו אמר לנו איזו מילה ולא משנה איזה… בבחינת: "אני הבוס".

ההגנות הם אמצעים המאפשרים לנו לחוות שאפשר  גם אחרת. אם מישהו פגע בנו אנחנו יכולים לבחור לא להיפגע מזה. אם מישהו כועס ומדבר לא יפה, זה קודם כל שלו, זה לא שלנו. זה שלנו אם ניקח את זה.

יש בלי סוף תרגילים ומדיטציות של הגנה. אני חושבת שאין איזושהי אסכולה שלא המציאה שיטת הגנה, כי מה שרווח בכדור הארץ זה הפחד,  למשל מעין הרע. עין הרע = האנרגיות של קנאה, חוסר פרגון וצרות עין שישנן בעולם. אם אני מפחדת מעין הרע, מצרות עין, יש מקום לאנרגיה הזאת להתיישב אצלי. אם אין אצלי מקום שזה יתאסף לו, זה לא גדל. אנשים ימשיכו להיות קנאים, צרי עין ובלתי מפרגנים, אבל אני יכולה לגרום לזה לא להגיע אלי ולא לפגוע בי, ויתכן שאם האנרגיה הזאת לא תגיע אלי זה יגרום גם לאיזשהו שינוי אצל האחר, אבל זה כבר עניינו, הבחירות שלו.   

התפיסה שלנו כבני אדם הוא תפיסה של קורבנות בהרבה מובנים: התייחסו אלינו או לא התייחסו אלינו, דברו אלינו יפה או לא דברו יפה, הערך שלנו הוא משהו כל כך שביר שתלוי בכל כך הרבה דברים חיצוניים  שהמודעות לכוחות, ליכולות, לכישרונות, ליופי ולעוצמות שלנו מטשטשת אל מולם, או שלא קיימת במודע ההכרתי.  כלומר, זוהי הדרך שהייתה ועדיין רווחת בכדור הארץ.

 היום נלמד שלוש צורות של הגנה:

1. בועת האור.

2. ויג – ואם .

3). בועת האור הכחול.

"בועת האור"

ניתן לדמיין  "בועת אור" ולהיכנס פנימה: למשל, לדמות ביצה יפה של אור לבן שקוף, להיכנס לתוכה עד שמרגישים את האור שוטף אותנו מבחוץ ומבפנים.

הבועה משמרת את מרחב המחיה הנפשי שלנו. כל כך הרבה פלישות מתארעות (מלשון אירוע) בשדה האנרגטי שלנו אפילו בלי לשים לב, בפרט כשאנשים שמאוד קרובים אלינו צריכים אותנו מאוד, ואנחנו, בלי דעת, מאפשרים להם "לקרוע חתיכות" מהשדה הזה. כשאנחנו מתרגלים למלא את השדה האנרגטי שלנו על בסיס יומיומי, אף אחד לא "פולש" אליו. אנחנו יכולים להזמין פנימה את מי שאנחנו רוצים ומתי שאנחנו רוצים, המרחב שלנו נשאר חופשי ונקי. כשאנחנו מאפשרים "פלישה", אנחנו מתרוקנים מאנרגיות.

בועת האור מאפשרת לנו בין השאר, לגלות את השדה האנרגטי שלנו ולהשאיר אותו תמיד נקי. האינדיאנים, מלמדים אותנו להיות במרכז של עצמנו, ולא מדובר בכלל על אגואיזם ואגוצנטריות. מדובר על כך שאם אנחנו לא מזינים את עצמנו אין לנו במה להזין את האחרים. אנחנו מאפשרים, בדרך כלל בלי דעת, לאחרים "לשאוב" אותנו, דרך הפעלת רגשות אשם שלנו שמבוססים בדרך כלל על אמונות ודפוסים של "איך צריך להיות" ועד כמה אנחנו לא או כן עומדים בהם . מאפשרים "שאיבה" מהרזרבות שלנו מה שכמובן מקשה מאד לחיות בנינוחות עם חיוך, אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של הרבה מאוד עצבים, נוקשות ולחץ שנובעים מאי הזנה שלנו את עצמנו.

"בועת האור הכחול"

האור הכחול הוא אור שממרכז את ההיגיון, את השכל, הוא אור מבודד. כשאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעמוד בפני איזושהי משימה שמאוד קשה לנו, כדאי להכניס לבועת האור הלבנה, כחול. הצבע הכחול נועד כדי ליצור את ההפרדה בינינו לבין "הדבר", המצב או האדם שמאים עלינו ומאפשר לנו להרגיש ממורכזים, מפוקחים, והגיוניים.

בבועת האור הלבן שקוף  ובויג- ואם, אפשר להיות עשרים וארבע שעות, לעומתם, הבועה הכחולה יוצרת אצל האחרים תחושה של ריחוק, שאנחנו סנובים, עליונים ולכן היא טובה לרגע שאנו צריכים להיות מפוקחים והגיוניים. ברגע שסיימנו, אנו משחררים את הכחול.

בספרים של קרלוס קסטנדה מסופר על מישהו שמפתח את המודעות הרוחנית שלו עם מורים אינדיאנים. הוא מתאר את בני האדם כבועות של אור, הוא קורא לבועה ביצה בגלל צורתה האובאלית, ומאז אני קוראת לבועות האור הביצים של קסטנדה….

 ויג- ואם "= אוהל אינדיאני , טיפי.

הכוונה הוא שמהקוסמוס, באלכסון משמאל לימין, באלכסון מימין לשמאל יורדים מיליונים של חוטי אור, מהקוסמוס לתוך האדמה מכול כיוון וצד, יורדים מיליונים של חוטי אור עד שנוצרת אלומה של אור לבן שקוף. אנחנו עומדים בתוכה. ישנה הדרך של לראות את זה עוטף אותנו, גם בתוך הגוף. אפשר גם לראות כמו X ענק בנפח,שנפתח כלפי מעלה וכלפי מטה ולהיכנס פנימה.

חשוב הפעם שתלמדו להבחין בין התחושה בתוך הבועה לבין התחושה בתוך ה"ויג – ואם". איפה יותר נעים ונוח לכם. התחושה הוא מאוד אינדיבידואלית. אצל רוב האנשים יש הבדל בין הבועה ל"ויג – ואם".

הבועה גורמת הרבה פעמים לתחושה של ריחוף, של רכות, לפעמים לתחושה של רחם חמימה ועוטפת.יש כאלה שזה מאוד מתאים להם והם צריכים את זה, כמו שיכולים להיות כאלה שזה לא נעים להם, אפילו מאיים עליהם וכו', וכו'. 

ה"ויג- ואם" נותן הרבה פעמים הרגשת העצמה: מעצים ומרכז את הכוחות שלנו. זה תלוי מה אנחנו צריכים ברגע נתון של זמן.

  אני באופן אישי משתמשת ב"ויג – ואם" כשאני הולכת לאזכרה או ללוויה. אני לא נכנסת לבית קברות אלא אם כן אני בתוך "ויג – ואם" של אור אנרגטי, מפני שבבית הקברות יש מסה גדולה של כאב, של צער, של אובדן, של קשיי פרידה, (גם מאלו שנפרדו וגם מאלו שבאים להיפרד). יכולים להיות בבית הקברות נשמות תועות שמסתובבות וקשורות לקבר שלהן ולכן אנחנו צריכים להיות במקום חזק ומוגן. 

ה"ויג- ואם" משמש אותי בכל פעם שאני רוצה / צריכה להרגיש מועצמת מכל סיבה שהיא כמו עמידה בפני קהל לא מוכר, או בפני מצבים של חשש וכן הלאה. כלומר, במקום שנחוץ לי להיות במרכז של עצמי באופן ער וחזק עם הרבה מאוד ביטחון.

 אנחנו יכולים לעזור לעצמנו להיזון נכון בדרכים רבות. אחת מהן הוא מדיטציה. "בועת האור" או ה"ויג- ואם" (או כל דבר אחר שעובד בשבילכם), יכולים לשמש כאחד מאמצעי העזר. אנחנו יכולים לעטוף בבועת אור גם אנשים אחרים.

אני ממליצה לעטוף תמיד באור לבן שקוף, את עצמנו ואת הסביבה. הלבן מכיל את כל צבעי הספקטרום. אנחנו מורכבים מהאור הלבן, אנחנו נוצקנו מהאור הלבן. אנחנו מורכבים מכל שבעת התדרים הבסיסיים, שבחיבורם נוצר הלבן.  מה שאומר שהאור הלבן פירושו איזון, זה אומר שאפשר להפר איזון על ידי שליחת צבע אחר וזה אומר ששליחת אור לבן תמיד בטוחה! אלא אם כן אנחנו מרפאים מיומנים המקבלים מידע אינטואיטיבי שאדם מסוים זקוק לתדר צבע מסוים להשלמת האיזון שלו. פרט לכך: אור לבן שקוף!

דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור