על שחרור מהמערכת האוטומטית – עצות מהמדריכים הרוחניים
הפעם בחרתי לפתוח בקטע הכוונה שנתנו לי המדריכים באשר לדאגה שהועלתה לגבי דרכם של אנשים קרובים, שעוברים קשיים גדולים, הגורמים לשואלת דאגה ומצוקה. הדברים של המדריכים מתחילים מהתייחסות אישית ועוברים לעצות עבור כל מי שזה מתאים לו.
הביטוי "מרפסת העננים" הגיע בתקשור בזכות תלמידה שהעלתה קושי והמדריכים כיוונו אותה לייצר בדמיונה "מרפסת עננים" = מידת מרחק נאותה שאין בה שיפוט ו/או ביקורת על מנת תוכל להתבונן בחייה ולקבל פרופורציות.
מדריכים: "מבקשים להסיר בלבול, התלבטות ומועקה ונאמר כך: התבונני ב"משחקיהם של בני האדם" ממרפסת העננים שלך.
התבונני עד שתחווי השתאות על בחירתם, על האומץ לחיות כפי שהם חיים ובמצבם. בעיקר התבונני בדרך הלמידה, הצמיחה וההשתחררות של כל אחד ואחד מהם מעבדות אמונותיהם.
לבך כבר התנקה משיפוט ופועל בחמלה, אך כשתתאמני לאמץ התבוננות חומלת, סקרנית ומשתאה על הבחירות המגוונות של הסובבים בכלל ובפרט, תוכלי לראות תוך כדי כך, את שביל הבחירה שלהם, שלך, ויהפוך ליבך קל יותר ויתמוסס לחלוטין העומס המונח עליו לעיתים, בייחוד שמדובר באנשים קרובים.
התבונני בדרכם בהשתאות, בסקרנות ובחמלה ותסור המועקה כליל".
מדובר על רמה אחרת לגמרי של התבוננות שאין בה שיפוט וביקורת, יש בה אבחנה מאד מדויקת וחדה שרואה את התפקיד של כל אדם וקבוצה על מערכת יחסי הגומלין ביניהם ותוך השתאות מהמגוון, היצירתיות ומערכות ההגנה המורכבות. מה שלא בהכרח אומר שאנו מסכימים ומוחאים כפים למשהו אלא שאנו מסוגלים להתבונן בחוויה אנושית כתופעה של אין ספור רגשות, התנהלויות, מבלי שיש לנו על זה שיפוט וביקורת. מקום שמאד לא פשוט לנו להגיע אליו. מקום שמצריך הרבה מאד אימון ויש להתחיל עם דברים מאד קטנים. לדוגמא; אדם שקרוב אלינו לראות מה הוא עובר, לראות את הריקושטים שמקשים עלי לקבל, לראות את התפקיד שלו במשפחה שלו, עם החברים שלו, את ההדהודים מסביב ולהשתאות מהגאונות של יחסי הגומלין.
זהו מקום שהמיינד האנושי אינו מחובר אליו בקלות. המיינד האנושי כל הזמן מבקר ושופט ויודע מה טוב/לא טוב ומה בסדר/לא בסדר.
המדריכים דברו לא אחת על כך שנתאמן במידת הקרבה והמרחק הנכונים לנו ברגע נתון של זמן ככלי לחיים בפרופורציות מתאימות כך שגם לחלק המתבונן וגם לחלק החווה תתאפשר הוויה.
הפעם הם מוסיפים שניתן וחשוב להתאמן בהשתאות והתפעלות גם אם הדרך של השיני נראית כמאיימת עלינו, נראית לנו קשה ובדפוסים האנושיים אנו חשים שזה איום ונורא.
המדריכים מכוונים אותנו להגיע למצב שהשפיטה והביקורת מתפוגגים, משום אי רלבנטיות.
אנו מתאמנים בהוויה של צופים וחווים בעת ובעונה וכך עולה החמלה והפרופורציות שלנו משתנות. ביכולתנו בו-זמנית לראות את הקושי של האחר, את הבחירה שלו ולהבין איזה אומץ יש לאותו אדם = סוויץ' בחשיבה ובתפישה ממקום שאנו מחוברים לכך שהכל לטובתנו העליונה והמידית בכל רגע נתון של זמן.
אנו נוטים להתייחס לבחירה מאתגרת של אדם קרוב לנו, להתפתל ולכאוב לנוכח הבחירה הזו וניתן, עם אימון יומיומי מאתגר להגיע לחוויה של השתאות והתפעלות על בחירת הנשמה. כך עם אימון מתפוגגת ההיאחזות הכאב, ברחמים וכדומה ומתאפשר לנו לגלות מה בחרה הנשמה, לשם מה, לראות את הדרך שהשני עובר להעריכו על כך והכאב מתמוסס לאט, לאט ונמוג ומחליפים אותו החמלה והחיבוק.
זהו תהליך שאינו קורה ברגע ותלוי במידת המרחק שאנו מסוגלים לקחת ויש (כאמור), להתאמן על מנת להגיע לצורת תפישה, חשיבה והתבוננות אחרת לגמרי ממה שחינכו אותנו, ממה שמקובל, וממה שרוב האנשים סביבנו מתעסקים אתו.
במקום שאנו כואבים, פוחדים או שמישהו מפעיל אותנו אומר הדבר שעדיין לא פתרנו זאת בתוכנו וניתנת לנו ההזדמנות לראות זאת ולטפל בכך. כך גם לא נשליך זאת על האחר. בדרך כלל עולים הפחדים והחרדות שלנו דרך הסובב אותנו, או דרך הגוף כאשר משהו משתבש ביכולת התפקודית. הסביבה, האירועים, מהווים מראה עבורנו.
מדובר על שחרור מהמערכת האוטומטית של פירושי עבר הגנתיים. התבנית האנושית שמתפקדת הרבה מאד שנים, אפשרה לנו לחוות את כל מה שהיה עלינו לחוות עד למיצוי של האמונות הדעות והקביעות.
אנו יוצרים בגוף הפיזי, במודעות ערה, תבנית חשיבה אחרת המהווה אתגר מאד גדול ולשם כך אנו מקבלים בכל פעם כלי נוסף מאת המדריכים. הכלי של התבוננות משתאה הוא קפיצת מדרגה מאד גדולה והכל קשור במיסוס ההרגלים הישנים וככל שנתאמן בכך נוכל להשיג את המטרה.
בתקופת התהליך שאנו עוברים הרגישות לנו מתגברת והמטרה היא להתחבר ל"מהות הרגש הבסיסית". כאשר מכירים את המנגנון הרגשי הבסיסי ביכולתנו לראות כיצד הקליטה הרגשית, תחושתית, אינטואיטיבית, (המנגנון), עובדת ומעבדת את מה שנקלט, איך משרתת אותנו ועובדת עבורנו בחיי היומיום.
המשימה החשובה ביותר כפי שאני רואה זאת עכשיו היא לאמץ את ה"התבוננות המשתאה" כלומר לאמץ את היכולת להיות במצב של מתבונן, תוך כדי החוויה מה שיוצר מצב של התפעלות, התפעמות והזנה.
לאפשר לרגישות שלנו לגדול, לראות איפה אנו לא ישנים בלילה, איפה הדברים מציקים לנו ולטפל בזאת. התבוננות כזו מהווה כלי שיעזור לנו לרפא את עצמנו. כאשר אנו לוקחים דברים של מישהו אחר על עצמנו אנו מתרוקנים מאנרגיה עלינו לזכור שזה לא שלנו זה שלו ויחד עם זה, זה, שלי ואין סתירה.
כאשר נפתחת לנו הרגישות יחד עמה נפתח גם הזיכרון מה שמאפשר לנו חבור לכל תחלואי העולם ולכל הדברים הנאצלים והנהדרים באותה המידה, כמו הקשים והמאיימים. אנו אמורים להכיל את השבילים האלה ולא להתרגש מאף אחד מהם ולהתפעל מהמוח האנושי הכל כך מתוחכם; מסתירים מעצמנו, מספרים סיפורים ובטוחים שזו האמת, לא סובלים את עצמנו, יש לנו ביקורת על עצמנו המושלכת על העולם, וכתוצאה מכך אנו עוברים וחיים מתוך דרמה של סבל וכאב. באנו לקבל ולהכיל זאת, לאפשר לעצמנו להיות הכל, לראות עצמנו בכל עולם, התלבושות, הגלגולים, ההתפצלויות, מה שמחבר אותנו לאין ספור ערוצי ידע.
"התבוננות משתאה" קשורה ליכולת לראות את התפקיד, ההתנהלות, ההתנהגות אצל עצמנו ואצל נשמה ספציפית בפרט ובסביבה בכלל ומדובר במשהו שהוא מאד רחב ממדים. דומה הדבר לכך שאנו רואים הצגת תיאטרון של החיים והתפקיד של כל השחקנים על הבימה, כל אחד והתלבושת המפלצתית או הנחמדה, המלאכית, או השטנית שלו, כש"ההתבוננות המשתאה" היא ממשחק החיים, איך כל דבר משרת כל דבר, דבר אינו קורה סתם ואינו קורה במקרה וכך ניתן להשתאות.
איננו מאבדים את הרגש האנושי, את החמלה, את האכפתיות, להיפך היא הרבה יותר גדולה, אך אין צורך לבקר ולשפוט. אנו מבינים את הבחירות, מבינים את התפקיד האישי שלנו הרבה, הרבה, יותר מבינים מה לקחנו על עצמנו ופועלים בהתאם.
אני לקחתי על עצמי לעשות שינוי על מנת שגם אנשים אחרים יוכלו לעשות שינוי. אני מסתכלת על "משחקיהם של בני האדם", על דברים שגורמים לי לפעמים לחלחלה, לפחד ולהתנגדויות ומחליפה אט, אט, את ההתנגדות האוטומטית בקבלה והכלת החיים.
הדבר יוצר הבנה ותובנה מאד חזקה למה נחוץ כעת. קרי, במקום לבזבז את האנרגיה על פחד, כעס ושפיטה אני מפעילה את האנרגיה אל מה מפעיל אותי ולומדת להשתחרר ממה שמפעיל אותי בתהליך של קבלה והכלה והתבוננות משתאה.
זהו מצב תודעתי שלא היה קיים ומכאן אני מבינה טוב יותר את המימד התשיעי. התרגילים והמדיטציות שהמדריכים נותנים לנו מקדמים אותנו, כל אחד בקצב ובדרך שלו.
אני מבינה מאיזו תבנית בחרנו לצאת, וכל מי שרוצה להשתחרר מעבדות המערכת האוטומטית של הפירושים, הדעות האמונות והקביעות יחד איתי, מתחבר אלי. זה מה שבחרנו, ביחד; לשנות את מקור הנביעה, ההתבוננות וההסתכלות, הלכה למעשה = שלום והשלמה עם עצמנו ועם הדפוס האנושי, המאפשר שינוי תודעתי.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי