בחרנו הפעם להתחבר לשוויון ערך, לצאת ממערכת הדפוסים האנושיים של יאה/לא יאה, מתאים/לא מתאים, התוכנה האנושית וזוהי בחירה מאד לא פשוטה ואתגרית, קשורה בהרגלים אוטומטיים שלשחרר אותם מאד לא פשוט. גם כשאנו יודעים ומשחררים אותם הם יכולים לקפוץ בנסיבות מסוימות.
אנו נמצאים בתקופה שבחרנו לעצמנו לשחרר את מה שמונע מאתנו להיות במלוא הפוטנציאל האפשרי לנו כאן ועכשיו. על כן ומכאן, עלינו לטפל בדברים שעולים, כשהם עולים. כשאינם מטופלים בזמן, המחירים שאנו משלמים הופכים להיות יותר ויותר כבדים.
ישנם כלים המאפשרים לנו להשתחרר וזה מאד, מאד, מעודד. אני מבינה כיום שעצם שינוי תפישת העולם והגישה שלנו לחיים מאפשרת שחרור מאחיזות.
גם כשיש לנו הרגל מסויים והוא עולה, אנו יכולים לראות את האבסורד שלו ולהרפות גם אם לא שחררנו אותו לגמרי.
ההתפתחות שלנו כל הזמן משנה צורה דרך הגיל, ההרגשה שלנו, דרך מה שאנו לומדים, השקפות העולם וההתייחסויות אליהן, כשמטרתנו היא להגיע למצב שאף השקפת עולם אינה מנהלת אותנו, מה שכרגע נשמע אוטופיה מוחלטת מכיוון שאנו עדיין מנוהלים על יד השקפות עולם ישנה.
אני מחפשת דרכים להתחבר למשהו שממנו הכל נובע, להגיע לעומק, להפסיק להישען על ההשלכות והסיבות שהם בעצם סימפטומים ולא המקור.
כך נכון בעיני גם, לגלות את המקור הנשמתי שלנו וללמוד לעשות אבחנה בין ביטויו השונים למשל; להבחין שההשתקפות הנוכחית, "התלבושת", הופעתנו הפיזית על בימת החיים בכדור הארץ, היא השתקפות זמנית לבין המקור, הניצוץ הנצחי, החווה עצמו דרך כל השתקפויותיו, שהרי מדובר בהגשמה דרך חוויה של המקור, הנשמה, את עצמו/ה.
הגיע הזמן שנתחבר במודע לבורא שבתוכנו ונפסיק להחליף בינו לבין היצירה שלו, שזו ההשתקפות הנוכחית. עשינו זאת בלא מודע, כעת הזמן להביא למודע ולשנות.
אנו בתקופה שבה אנו אמורים להתחבר למקור, החיבור לנשמה, לאור, לחלק האלוהי שהוא חלק מהבורא שאף פעם לא נפרדנו ממנו, הכל זו אשלייה. כבר ניתן להגיד זאת במילים. אך עדיין קשה ליישם זאת, להבין בדיוק מזה וכל אחד עובר תהליך בעניין הזה.
הבורא גורם, דרך כל הברואים שלו, להנביט את התכונות שלו. אנחנו כנברא הנבט של הבורא. כנבט שצומח אנו הופכים להיות בורא שמנביט את כל התכונות, האפשרויות שבאות לידי ביטוי ב"תלבושות" שונות, השתקפויות שונות בזמנים שונים, בעולמות שונים.
אני רואה לעיני רוחי דימוי בו אנו חמנייה מלאה בגרעינים וגרעינים אלו נושרים ומגדלים חמניות אחרות. אפשר להסתכל בצורה זו על הבורא ועל כל אחד מאתנו.
בכל מקום שהזרע נופל כמטפורה, הוא נשלח לכל מיני מקומות הוא אינו נושר באותו המקום; תקופות שונות ותרבויות אחרות. דרך פיזור הגרעינים וההשתרשות שלהם במקומות אחרים בא לידי ביטוי הפוטנציאל הנשמתי, כך בורא עולם, כך כל אחד מאתנו.
כנברא אנחנו הנבט או הגרעין של הבורא וכבוראים אנו בוראים של כל החלקים והאיפיונים שלנו ברגע נתון של זמן. אנו נמצאים בתקופה שבה מתאפשרת המודעות לכך שאנו בורא ונברא בו זמנית ואין סתירה, כשהחיבור שלנו לבורא הוא זה שיוצר שינוי.
מבחינתי, באופן האישי, זאת המטרה, להאיר את הגרעין הפנימי לחלק הבורא שבתוכי ובתוך כל אחד מאתנו ולאפשר לנו להכיר בביטויים שלו ומדוע זה חשוב? אם אסתכל על הביטויים של המקור כעל ערוצי ניסיון מצטבר, ערוצי ידע, שקיימים בנו ומחוברים אלינו וקיימת בנו היכולת להתחיל להתחבר לזה במודע, דרך הביטויים, ההשתקפויות, ה"תלבושות" השונות, של כלאחד מאתנו.
קיימים בנו יכולות, כוחות וידע הרבה מעבר למה שאנו חושבים. בקורס לפיתוח ויישום מודעות רוחנית ותקשור אנו לומדים להכיר ב"קבוצת התפקיד" שלנו, להתחבר להשתקפויות השונות ולאפשר לעצמנו להכיל במודע את החוויה על כל הרבדים, שאנו חלק מקבוצה מאד גדולה, בעלת מטרה משותפת ובה כל אחד עושה את חלקו בצורה שונה, ואף אחד לא יכול לעשות את החלק של האחר במקומו. אם אני אינני מתחברת לבורא שבתוכי ועושה את תפקידי אני חוטאת לעצמי ולקבוצה. עלינו להבין שכל מה שאנו עושים אנו עושים לעצמנו ולסביבה באותה המידה, אין הפרדה.
'למען עצמי', היות וזה הביטוי שלי אך, הביטוי שלי הוא ערוץ של התנסות וידע שאין לאף אחד אחר, בדיוק כפי שלי אין את ערוצי הידע של האחרים, כשאנו עושים חיבור יש משהו יותר שלם, ברור ומובן.
זה כמו להסתכל על המקור ולראות את כל ההשלכות שלו, אנו ההשלכות של המקור, ההשתקפויות שלנו הן השלכות של המקור שאנו.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי