המדריכים הרוחניים שלי חברי "ספיראלת האור" הדגישו שמטרת הקיום האנושי מבחינת הגשמת הנשמה את עצמה דרך הגוף הפיסי היא התנסות. כדבריהם: "התנסות = הצלחה והצלחה = התנסות" וכיוונו בדבריהם לרעיון שמטרת החיים בכדור הארץ היא הגשמה דרך חוויה בעזרת חמשת החושים.
שעלינו להתמקד בהתנסות, להעז לתת ביטוי מלא לעצמנו, להגשים חלומות, לתת את כל מה שביכולתנו לתת וכך גם לקבל.
נולדנו אומרים המדריכים, על מנת להגשים את הפוטנציאל שלנו, להתנסות, לטעום, להריח, לגעת, כשהתוצאה הינה תוצר.
הפכנו לתלויי תוצאה במקום שמחים מתנסים ומגלים. התלות בתוצאה מונעת מאתנו לחוות, להגשים חלומות שמא נכשל, זה לא יהיה מקובל, וכיוצ"ב.
הכוונה היא לחיות באופן אוטנטי, עם שתי ידיים על הלב, בכיף, מתוך סקרנות, עניין והנאה והתוצאות תהיינה אשר תהיינה ומהן נלמד ונתפתח.
כשאנו עסוקים בתוצאה וב"מה יגידו השכנים", יש להניח שמראש לא ניגש להמון דברים. התלות בתוצאה, יוצרת הגבלה בבחירה למשל, יש להניח שלא נרשה לעצמנו להתנסות בכול מה שנתאווה, במידה וקיים בנו פחד כישלון.
אין הכוונה בדברים אלה לרמז על איזה שהוא סוג של אגואיזם ואו אגוצנטריות אלא, להדגיש שמטרת החיים היא הגשמה דרך חוויה בשדה חברתי ובהתאם לקודים הנהוגים באותו שדה.
עוד ברצוני להדגיש את החיבור שבין הביטוי האישי והשפעתו על הסביבה והחברה. כלומר, מדובר ב100% אחריות אישית וקולקטיבית בעת ובעונה אחת. לכל מה שאנו עושים יש הדהוד/השפעה וכך נכון לגבי כל אחד.
על אף ולמרות שמטרת החיים בכדור הארץ היא להתנסות, להתנסות ולהתנסות, לטעום את כל הטעמים, להרשות לעצמנו ללכת עם צו הלב הפנימי, הרי שברגע שאנו תלויי תוצאה אנו מפיקים מעצמנו ומהחיים הרבה פחות.
תחשבו על זה…