אירועים וחדשות
קבל חינם טיפים לשיפור איכות
החיים ומדיטציות מונחות.
המימד התשיעי

תקשור מדריכים בנושא האסון בכרמל - 6.12.2010

מדריכים: "השלום והברכה לכם, כאן יהושפט עזרה וחברי ספיראלת האור מבקשים לומר כי המסר לאסון נתון במשפט: "באנו חושך לגרש, בידנו אור ואש, כול אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן". על כך נשמח להרחיב ולתת היבטים נוספים. כעת ברצוננו להתייחס לאסון ולסייע לכם להבינו מנקודות מבט אחרות ולהפיק ממנו את המיטב האפשרי על מנת להשקיע את כוחכם רק בהחלמה ובשיקום. ובכן,

דפוס הלמידה ב"כדור לימוד" (כדור-הארץ), בפרט, פועל על בסיס שוק. קרי, בכול פעם שמתארע (מלשון אירוע), איזה שהוא זעזוע, תהליך הלמידה נפתח ומתבצע במלוא העוצמה.

מעולם, עד כה, לא דיברנו על מהות האנרגיה שבמיפתח זיכרון קטן, מהבחינה שיש בה מעין סימום. קרי, רמת הדחיסות עולה לרמה הגורמת להאטה מאוד גדולה, שיכולים אנו לתארה כהירדמות.

לא בכדי את אומרת דורית, שבני האדם, ואת בתוכם, מסתובבים ישנים בחלק גדול מחייהם, כשמידי פעם פוקחים "עין תורנית".

"העין התורנית" מפעילה את העין השנייה ושתיהן נפקחות כתוצאה של זעזוע, שינוי דרמטי, התאהבות גדולה, שוק, מלחמה וכדומה, המעוררים את שתיהן וכתוצאה, את הגוף, לפעולה.

זהו חלק מחוויית חיים בזמן ליניארי: הקצב, הדחיסות, ההירדמות. הכול הולך לאט, על מנת יתאפשר תהליך. שהרי החיים ב"כדור לימוד" תלויי תהליך: תהליך של התעוררות ועוררות דרך, בכול, תחומי החיים, המאפשרים לזיכרון הבחירה לעלות אל פנים, כמו גם לכישרונות, לניסיון המצטבר, ליכולות וכיוצב"א, לעלות מתהום הנשייה של שכחה, אל אור הידיעה. האטה זו מאפשרת ל"לימוד תהליכי" להיחוות וזוהי המטרה בהיוולדות ל"כדור לימוד".

כעת, הקצב משתנה, הזמן משתנה, מה שמעורר את כול הנעשה בחדרי חדרים, את כול המחשבות, את תאי הזיכרון של עצם ההיות, לצאת אל פנים, להתגלות. כתוצאה נוצר בהתחלה בלבול, אחר כך נוצר ויכוח (בין אמיתות, השקפות עולם, דרכי התמודדות ועוד) ורק אחר כך מתחיל להיווצר קונצנזוס, המאפשר שינוי = מה שאתם חווים כעת!

האש שפרצה והשתוללה, מגלה את כול מה שלא התגלה עדיין ברבים, בציבור ומאפשרת הצמחה חדשה של אינספור עצים וצמחים (גם כמטאפורה), שהגיע זמנם לפרוח ולצמוח, שאילולא האש שמחקה את הישן, לא היה להם מקום.

האנשים שחברו להם יחדיו למות, (כבאסונות אחרים, אסון המסוקים למשל), מוות כה טראומטי מבחינת עולם ארץ, באו (מעבר להתנסות האישית ולסגירת מעגל ההוויה האנושי האישי), להצביע על ארעיות החיים. באו להזכיר שהזמן קצר, ש"די" לשתיקה, שהגיעה עת התלכדות חברתית לטובת הכלל, המורכב מפרטים, שמישהו החליט שהם שוליים...

שאין "פרט שולי", אלא ברגע שהוא אינו נחוץ. שכול "פרט שולי" הופך למרכזי וחשוב, הכי חשוב, ברגע שנחוצה עזרתו, נחוצים כישוריו. (כמו במקרה שלהם ושל מכבי האש וציודם בכלל). הם באו להזכיר, שאין דבר אחד יותר חשוב ממשנהו ושיש צורך לעשות שינוי גדול בסדר העדיפויות. כול זאת ועוד, הם באו לומר במותם.

עוד חזון למועד מבחינת שינוי גדול כולל, אך שינויים יהיו משום שלא מתאפשר טיוח, לא מתאפשרים תירוצים זבי חוטם.

נוצר חוט שדרה כולל בעמכם, שכבר בא לידי ביטוי, שאינו מסכים לשליטה ולשלטון שעושה איפה ואיפה כמו למשל, בהקמת מערכת חינוך נוספת, העוקפת את הקיימת וזוהי רק דוגמה אחת.

לסיכום החלק הזה נאמר כך: זוהי שעה שחשוב שכול אחד מכם ימצא להיכן הוא מבקש לשים דגש ולפעול לאותו דגש נבחר. זמן להפעיל יוזמות פרטיות ולתת את מלוא הביטוי האישי/אישיותי, שלכם, במלוא, מבלי לוותר, להתפשר, או להסס.

כשאנרגיה זו תבקע מתוככם, ממילא יתחילו טיפות המים (כמטאפורה), להתאסף לשלולית, לבריכה, לאגם, לאוקיאנוס,

וזה בדיוק מה שמתרחש!".

חלק ב' כמה שעות מאוחר יותר.

מדריכים: "ממשיכם אנו ברצף דברים שהחילונו לדבר עליהם בעקבות "סמן השינוי" בארצכם: השריפה בכרמל ומות 42 בני אדם. כפי שאמרנו קודם לכן, זוהי עת בה נכחדת צמחיה ישנה על מנת לפנות מקום לחדשה, שאילולא הסתלקותה, לא הייתה מתגלה.

איננו מתכוונים לדיבור ברמה פילוסופית, אלא משתמשים במטאפורות אנושיות, על מנת להעביר המסר בדרך שתהא מובנת, שאם לא כן, אין טעם לדברנו.

הכוונה היא לעובדת החיים בדרך מסוימת ב"כדור לימוד" (כך מכנים אנו את כדור הארץ), המגדלת מנהגים, דרכי פעולה והתנהלות מקובלים, ההופכים לטבע שני.

שריפה מכלה הכול ומאפשרת לגלות כול מה שלא נשרף, אך בעיקר את מראה את פני הדברים ללא כסות שהיא. ההרגל, המנהג, ""אינו אוהב"" (בלשון המעטה), לראות הדברים בדרך חדשה, מעדיף את הישן ועל כן שינויים דרסטיים מהווים כוח משפיע הרבה יותר חזק, משינויים קטנים המאפשרים להרגלים ישנים לשרוד, או שמא נאמר, להישאר על כנם ולעקוף את המחדל בעוד מחדל ובעוד מחדל... או לכסות את הקושי ולהסתירו מתחת לכסות, שברבות הימים נקרעת ומגלה קושי מסתתר.

קשה מאוד בשעה של כאב כה גדול לדבר על תועלות האסון, אך מאידך, כשמתאפשר לגלות איזו שהיא ברכה בקללה, מתאפשר שינוי כיוון: הדגש על הברכה, מאפשר להפוך את האירוע למלמד ומקדם משום הסקת מסקנות וצעידה מעשית וממשית לכיוון יישום יעיל שלהן.

כשמתעסקים בקללה, מגדלים רגשות אשם, כעס, נקמה, שכתוצאה מאלה קורית עריפת ראשים ובתהליך מתבזבזים בלי סוף אנרגיה, עצבים, משאבים וכוחות.

כשמתמקדים בברכה, מתמקדים בכוח התקומה והעשייה, כך שילמד הלקח המיטבי מהאסון להבא והלקחים שיופקו ישרתו את הציבור והמדינה בצורה הטובה ביותר האפשרית. על המשאבים להיות מכוונים לתקומה וכרגע הם מכוונים להרס, עם כול מחול השדים המתרחש עתה. שוב, זו דרכו של עולמכם ובעיקר זו הדרך בארצכם כאילו שמציאת אשמים תשיב חיי אדם, חי וצומח.

אנו מבקשים להביא מסר (שאיננו חדש, אך עדיין אינו מקובל בגדול), של תקומה על ידי שימת הדגש על מה ניתן ללמוד, להפיק, לשפר וליעל, מעתה והלאה.

מחול שדים של אשמה אינו מביא לתקומה, אלא להרס.

ידועי סבל והרס אתם והגיעה העת כי תשנו דפוסי התנהלות והתנהגות ותתחברו למשפט "ואהבת לרעך כמוך" שזו התורה כולה על רגל אחת.

עם יהודי, עם מורשת אבות עתיקה, האם לא הגיעה העת להתעורר ולקיים פסוק זה כראשון במעלה לפני כול מצווה אחרת? האם שכחתם מנין באתם ולאן אתם הולכים?!

ההתגשמות בגוף פיזי בכדור הארץ, כוללת בתוכה עיוורון. איש מכם אינו רואה את "התמונה הגדולה" באמת ומכאן שאי אפשר להימנע משגיאות, מחדלים ואי ראיה, אך אפשר בהחלט להימנע מבורות ומעיוורון מכוון, בשל אינטרס אישי כל שהוא ולפתח אינטרס חברתי שהרי "בצלמו ובדמותו ברא אותם".

כולנו שווים וחשובים בעיני בורא עולם, בדיוק כפי ש"הוא" חשוב לנו, שהרי אנו מגשימים את פוטנציאל הבריאה האדיר הזה בחוויית עצמנו: כול החווית מאפשרות את מימוש אותו פוטנציאל בורא, שכול הזמן בורא ונברא.

פונים אנו לתפוצה גדולה, הכוללת חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים, לקיבוץ הגלויות ועל כן פונים אנו אליכם כעם יהודי שנאסף מתפוצות רבות, רדוף מאבקים, מלחמות, קורבנות וניצחונות ומבקשים לומר לכם שהגיעה עת התלכדות פנימית מתוך הבנה שכולנו "אחד", כול אחד ואחד מאיתנו "ניצוץ אלוה ממעל" ללא הבדל דת מין גזע ולאום וכולנו שווים בעיני בורא עולם!

ברגע שיותרו המאבקים הפנימיים, ישתנה מצבכם בעולם. המאבקים הפנימיים מסמלים הרס עצמי, שחיקה קשה והיחלשות ומוסרים מסרים בלתי אחידים, סותרים, לעולם הסובב ומורים על כך שקיבוץ הגלויות עדיין קיים, לא נוצרה אחדות של עם המלוכד באחדות ניגודים הרמוניה שלמה.

בברכת אור ואהבה, שלום פנימי ושלווה רוחשת נפרדים אנו עתה. היו ברוכים מחברי "ספיראלת האור"


דף הבית
נושא: תקשור מדריכים בנושא האסון בכרמל
קוד דף: ,eaur nsrhfho cbuat vtxuן cfrnk
 
קידום אתרים בניית אתרים