אירועים וחדשות
קבל חינם טיפים לשיפור איכות
החיים ומדיטציות מונחות.
המימד התשיעי

 

שיחה עם תלמידה על הכלת ה"טוב והרע" בתוכנו כאמצעי לשינוי

תלמידה: הרבה פעמים אנחנו מזוהים עם האמונות, עם הדעות, עם הכעסים, עם הפגיעות, עם ככה זה, זה לא ככה, השחור והלבן, עם השיפוט והביקורת שזה בעצם כל חלקי האגו, אבל אנחנו לא רק אגו, אנחנו נשמה בגוף. יש גישות שאומרות להתעלם מכל הדברים האלה שקשורים לאגו, להרוג את זה, ויש גישות שאומרות שאנחנו גם וגם וצריך ליצור איזושהי סינרגיה, איזו קבלה, השלמה, לאפשר לזה להיות ב"אוקיינוס הידע", ( הספרייה האישית שלנו) שהרי זה לא נמחק. כל הדברים האלה הם גם חלק מאיתנו.

השאלה היא איך אנחנו מצליחים להביא את הרוח לידי ביטוי בגוף? מה עושים עם הדבר הזה, שהרי הרוח לא יכולה לחיות בלי הביטוי שלה בגוף?  כל הדברים האלה משאירים אותנו הרבה פעמים בתודעה של חסר, בכאב ובסבל ובהרבה מקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם. איך עושים את השילוב המנצח?

דורית: לאורך 25 השנים שאני מתקשרת המדריכים מלמדים אותנו לחבר את התודעה הרוחנית למוח האנושי בגוף הפיזי. הם עושים זאת בדרכים שונות: דרך מידע שהם מעבירים, רעיונות חדשים, דרך הגברת המודעות העצמית בעזרת אינספור תרגילים שהם נותנים על מנת נתאמן בחשיבה חדשה, בפריצת המסכים. אנחנו מדברים על תהליך של פריצת מסכי האנוש והחיבור בין המוח האנושי למוח האתרי.

תלמידה: מה אומרת הפריצה הזאת, אתה מוותר על משהו? אתה מוחק משהו?
דורית: אתה מוסיף ומוסיף עד שמשתנה הפרופורציה. המדריכים מכוונים אותנו להתחברות ל"אוקיינוס הידע" קרי, לספריית הניסיון המצטבר שלנו, כך שנוכל להכיל, להפנים ולקבל את כל הרגשות, חוויות, התנסויות שעברנו אי פעם כך שלא יוותר יותר רגש, תכונה, טראומה וכו' שינהלו לנו את החיים כפי שקורה עכשיו.

תלמידה: זה לא ברור. אני עובדת עם אנשים ואני מרגישה שיש איזושהי סתירה. כנראה שזאת סתירה פנימית ואז היא יוצאת החוצה. מצד אחד אני עוזרת להם לעשות עבודה לקבל את כל הדברים האלה, לתת להם מקום ולהפסיק להדחיק אותם כדי שיהיה איזשהו שקט. מצד שני אני אומרת להם: "זה לא אתה". כל פעם כשבן אדם בא והוא מספר כמה הוא יורד על עצמו, אני מזכירה לו שזה לא הוא, כי אני רוצה לכוון אותו ל"מהות האור" שהוא ושלא יישאר מזוהה עם הדבר הזה. כלומר, מצד אחד זה לקבל את החלק כאילו כן הוא, זה חלק ממנו, ומצד שני זה לא הוא, כך שאצלי נוצר בלבול.

דורית: יש פה איזשהו קונפליקט בין התפיסה שלנו את עצמנו כ"אני" לבין איזושהי אנרגיה, צופן, או מהות נשמתית, שהיא מעבר לכל הדמויות אותם אנו לובשים (הכוונה לגלגולים השונים).

בכל השתקפות (גלגול), יש "אני השתקפותי = האישיות הנבחרת". לכל מעבר חיים בכדור הארץ למשל, יש השתקפות, דמות נבחרת, או כפי שהמדריכים מכנים אותה "תלבושת". פעם היינו איכר בסין, מלכת אנגליה, כומר מוודא, כובסת, אישה בימי הביניים, נזיר זן, כוהן במצריים, וכן הלאה. לכל תפקיד כזה יש "אני השתקפותי" = אישיות נבחרת, דמות, תלבושת: "אני" הכוהנת, "אני" הנזיר, "אני" הגבר, "אני" האישה וכו' וכולם מהווים היבט של הקוד = הנשמה ולצורך החוויה עומדים בפני עצמם (זו האשליה). זה התפקיד של הדמות שתפרנו. בהצגת החיים יש המון תפקידים.

תלמידה: הרבה שנים קיבלנו תשובות שאנחנו נולדים כל פעם בדמות אחרת כדי לחוות חוויות אחרות וסוגרים בעצמנו תכונות שקיימות לנו כדי לחוות חוויות אחרות. למשל, בחרתי להיוולד כאדם מוגבל במוח כדי להתנסות בחוויות אחרות.

יש בנו את היצור של האור, של הנשמה. איך היום, בהשלמת מעגל, אנחנו עושים את החיבור בין הבחירה שלנו של מה שאנחנו ביומיום, קרי, בין הגוף, לבין מהות האור? אם הלכנו לכיוון של מהות האור אז ברחנו מהגוף. הגוף דורש את שלו, ויש גם את הנפש, ויש את השכל. איך עושים את החיבור הזה ביומיום? איך לחיות על ארבעת הרבדים עם מהות האור? האם אנחנו צריכים לוותר היום, בגלל השינויים, על כל הדברים שקורים בגוף בשביל לחיות כרגע בכדור הארץ כנשמה שחיה בגוף?

דורית: לא, אנחנו אמורים לחבר את ארבעת הרבדים: לאכול, ליהנות ממין, ליהנות ממגע וחיבוק, להתרגש, לשמוח, לכעוס = להכיל את הכול. השינוי קשור בהכלת "הטוב והרע" בתוכנו. ביכולת לפתוח את שערי המוח בגוף פיזי בכדור הארץ לחשיבה חדשה. זה כמו הדימוי של הגומי שמתוח חזק, ואנחנו דוחפים ודוחפים אותו לכל הצדדים, עד שהוא הגיע למקום שהוא התרופף ואז יכולות לפרוץ פנימה תוכנות חדשות. מדובר בכלה של הרבה תוכנות בתוכנה האנושית ולכן התוכנה משתנה. אנחנו יכולים להכיל את החשיבה של כל ההשתקפויות האחרות שלנו . ככל שאנו מכילים יותר רעיונות, דעות, הבנות, תובנות, נקודות מבט, כך התוכנה האנושית מאבדת את המסגרת הנוקשה שהייתה לה קודם, והיא הופכת חלק מ ... זה כמו "אוקיינוס הידע". זה התהליך. זה לא עניין שהישן לא טוב, אלא במובן שזאת הייתה התוכנה ששירתה אותנו מיליוני שנים שמוצתה וכעת הגיע העת לפתוח שעריה ליצירת תוכנה חדשה.

תלמידה: קודם הייתה תוכנת הפעלה אחת שיכולת לעבוד איתה. היום את יכולה לעבוד עם כמה תוכנות הפעלה ביחד.

דורית: הכוונה היא שמיצינו את תוכנת ההפעלה שהייתה עד היום, והשינוי שאנו יוצרים בפועל זה להכניס תוכנות הפעלה נוספות לאותה תוכנה. יש בסיס מוכר, דברים ידועים, וביכולתנו לדבר המון שפות שהרי אלה הסובבים אותנו נמצאים בכל מיני רמות התפתחות. בצורה הזאת אנחנו באמת יכולים להיות רומאי ברומא בלי שום בעיה: לשבת עם נגן הרחוב, או עם מנקה הרחוב ואפילו לנקות איתו באותה קלות שאנו לובשים בגד נשף ומשמשים כנסיך בנשף. אנחנו משתמשים בתפקידים. אנחנו משתמשים בתלבושות. הנקודה היא שהתוכנה האנושית לא נעלמת, אלא מפסיקה להיות שלטת.

החיבור בין המוח האנושי למוח האתרי אומר שהמוח האנושי, היושב על מיפתח זיכרון של 5%, חייב לפתוח את שעריו ולשנות את תפקידו משליט למתורגמן. כל עוד המוח האנושי לא הופך להיות מתורגמן הידע, לא תתרחב יכולת הקבלה שלו.

תלמידה: כשאת נמצאת במקומות האלה מאוד קשה לך להביא את "מהות האור" שאת. אני מאמינה שכולנו בבסיס מהות של אהבה, אז מאוד קשה להביא את האהבה כשיש כעס, כשיש ביקורת, כשיש ראייה על מה שאין, כשיש איזושהי נוקשות, שאין פתיחות וגמישות. יש שם משהו שלא חי טוב אחד עם השני.

אם המטרה שלי היא להיות האהבה הזאת, להביע בכל מה שאני עושה את המהות שלי, להביא בעבודה שלי עם אנשים את התלמידה שלי ואת המתנה שלי ודרך זה לעולם, כי בעיני זאת התעוררות, זה השינוי בתודעה. זה איך אני חיה את החיים. מהמקום הזה החוויה שלי היא שאולי צריך לוותר על משהו. מצד שני מקובל על קבלה. יש פה שתי שפות שלא כל כך הולכות ביחד.

דורית: מבחינתי הרעיון הוא להכיל הכול. רובנו עדיין אינו מכיל חלקים גדולים שלנו. איננו מקבלים כל מה שלא מוצא חן בעינינו, את כל המקומות שיש לנו בהם שיפוט וביקורת, חוסר סבלנות, וכן הלאה, והיינו רוצים לשפר. האנושות חיה, ובמיוחד היהדות מאוד טובה בזה, במקצה שיפורים מתמיד. כל הזמן משתדלים להיות הכי טובים, ומי שלא עומד בזה הרבה פעמים הולך על הכי רע. זה משחק הקיצוניות בכדור הארץ. יש לנו המון רגשות וחלקים שאיננו מקבלים בתוכנו. אנחנו בדרך כלל לא מקבלים את עצמנו ביקורתיים, כועסים, לא נחמדים וכו'. לא מקבלים את עצמנו כמו שאנחנו. אם היינו מקבלים את עצמנו מגעילים ומרגיזים, מעצבנים ורעים בדיוק כמו שאנו מקבלים את עצמנו עם התכונות שאנו כן מעריכים, היינו יכולים לוותר על "הטוב והרע", על הדיכוטומיה הזאת של "טוב ורע".

איננו יכולים לחיות בלי לנשום, אנו חייבים לקחת אוויר = חייבים לקבל. איננו יכולים לחיות בלי מים, בלי מינימום של אוכל, של ויטמינים ומינרלים. על מנת הגוף שלנו יתקיים עלינו לקבל. השינוי הוא בעניין ההבנה ש"קבלה ונתינה חד המה", כפי שהמדריכים אמרו לפני הרבה שנים. במעבר החיים הנוכחי, בחרנו להתחבר למקום שמחבק את כל התכונות הכי מגעילות והכי יפות ולקבל את כולן ככלים בארגז הכלים שלנו = הנהגה.

קודם היינו בשליטה. הכלים שלטו בנו ואנחנו הגבנו להם. היום אנחנו יותר ויותר בהנהגה מפני שאנו משתמשים בכלים ומעט דברים משתמשים בנו. כל העניין של קורבנות, עליונות ונחיתות, וכן הלאה קשור באם אני משתמשת בהם, או "שהם" משתמשים בי.

"טוב ורע", גבריות ונשיות, הם דרכי מימוש/יישום, של החיים בכדור הארץ.אנו אמורים להכיל את שניהם על מנת להכיל את הנשמה בגוף ולראות מתוכה את החיים. כלומר, שנוכל לעשות כל מיני דברים שנחשבים גבריים וגם להיות יפות, נשיות וקוקטיות בלי להתבלבל. להחליף כובעים, לעבור מכובע לכובע הוא עניין של הכלה, של חיבור "לאוקיינוס הידע". הכלה של כל הדברים אומר שאנו מתחברים לרפרטואר אדיר של יכולות, רגשות, רגישויות. אין "לא נאה", וכך המוסכמות החברתיות שהפכו להיות לחוקים על פיהם אנו מתנהגים, מתפוגגות. השחזור נשבר, מתפרק, מפני שחל תהליך של אינטגרציה, של הכלה.

כשמכילים את "הטוב והרע" בתוך עצמנו, אין לנו צורך "בטוב וברע" בחוץ. אנו מפסיקים את תהליך השחזור והמגנוט: כשמכילים את הרודן שבנו, את הכועס שבנו, את הרוצח שבנו, את הקורבן שבנו, את המקרבן שבנו, המתעלל, קרי, את כל הדברים את כל הדברים האיומים והנוראים לפי התפיסה שלנו, ויחד עם זאת ובאותה המידה, מכילים את כל הדברים והטובים והנהדרים על פי תפיסתנו, אין לנו בהם יותר צורך. למוח האנושי קשה להבין את זה. אז יותר לא יהיו בעלים מכים, לא יהיו יותר מקומות שבהם נושפל מבחינת מה שנמגנט למציאות שלנו. מי שיצטרך את זה ימגנט את זה אליו, ימשוך את זה אליו כי הוא לא שלם בתוך עצמו. מדובר באיזון מחודש בין ארבעת הרבדים (פיסי, רגשי, מנטאלי ורוחני), על חיבור בין הכוחות הדחוסים והדלילים, בין היגיון ורגש, בין גבריות ונשיות, בין "טוב ורע", בין עליונות לנחיתות, על חיבור בין כל מה ששירת אותנו בדואליות לכדי "אחדות ניגודים הרמוניה שלמה". ביכולתנו ליצור תבנית חדשה לגמרי מפני שהתבנית הישנה כבר לא עובדת בשבילנו. אנחנו כבר לא ממגנטים את "הטוב והרע". אנו בתהליך של עלייה ברמת מודעות –ascension. אוספים ומחברים מהמון עולמות, ומתחברים למלוא גובה קומתנו הרוחנית בחיי היומיום: רואים איפה השני נמצא, באיזה מעגלים הוא עדיין מסתובב, אך זה לא מאיים על איזוננו משום שאנו מכילים את "הטוב והרע".

אנו נפגעים, כועסים ונעלבים כשמשהו בתוכנו לא מושלם, לא יושב במקום של "אחדות ניגודים הרמוניה שלמה".

אני מבינה איזו משמעות יש להוויה הזו ("אוקיינוס הידע"), המכילה את הכול, והכול הוא בבחינת עוד כלים בארגז הכלים, כמו "מחסן התלבושות" עצום שבתוכו קיים "הטוב והרע", המלך והאביון, החומל והלא אכפתי, הרוצח, הרודן, מטאטא הרחובות, הגנב, האנס, המנצל, המקרבן והקורבן, האומלל, המסכן וכד'. "מחסן תלבושות" שלם המייצג את כול הרגשות, התבניות, הידע והחכמה הנרכשים לאורך דרך ההגשמה. ברגע ש"המחסן" הזה מוכל מתקיימת בתוכנו שלמות, המאפשרת לנו לחוש שווי ערך מעצם ההיות, לחבק, לנשק, לאהוב, לצחוק לשמוח, להיות רגישים וקולטים ולתרגם את הדברים לשפת אנוש. כלומר, כל ארבעת הרבדים משתפים פעולה, כשכל רובד הוא רבע מתפוח אחד, אלה לא ארבעה תפוחים. עוד לא הגענו להוויה הזאת מפני שקיימים לנו ביקורת ושיפוט ואיננו מקבלים את עצמנו במאה אחוז, אך אנו מאוד מתקרבים. זה כמו שתלמידה אמרה קודם: "צרחתי ואחרי עשרים דקות נרגעתי, וזה בסדר". אנחנו כבר בדרך, אנחנו כבר יכולים לשחק עם נקודת המבט. במימד התשיעי מכילים הכול ואז אין צורך לצרוח. עד שלא נכיל את זה שאנו צורחים נמשיך לצרוח. אם נצטרך לצרוח כי מישהו אחר נמצא במימד אחר וזאת השפה היחידה שהוא מבין, נצרח, אך מתוך כך שאנו משתמשים בזה ככלי ולא נשענים על זה כהגנה.

היום זו הפעם הראשונה בחיי שאני מבינה מה זה להיות נוקשה או חותכת בחיוך, וזה אמיתי. זה לא הכעס מבפנים שהיה לי פעם שהעולם התפרק, זה מקום אחר לגמרי.  אנחנו משתמשים בדברים באופן אינטואיטיבי.

דורית יעקובי - אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור


דף הבית
נושא: שיחה על הכלת הטוב והרע
קוד דף: ahjv gk vfk, vyuc uvrg
 
קידום אתרים בניית אתרים