אירועים וחדשות
קבל חינם טיפים לשיפור איכות
החיים ומדיטציות מונחות.
המימד התשיעי

מה בין פחד,כישלון, אי הצלחה, לבין מודעות עצמית

פחד הוא סוג של הגנה ותביעה לשינוי כאחד הנובע מאיזשהו ניסיון מצטבר ההופך רלוונטי לכאן ועכשיו משום שאנו מחזיקים במסקנות עבר:בדעות, אמונות, קביעות שיגנו עלינו מפני משהו, מבלי להיות מודעים לסיבה (ל"משהו"). כאשר מפתחים מודעות, יש לנו יכולת להעמיק לדלות ולגלות מהיכן נובע הפחד ולבדוק באם הוא עדיין נחוץ לנו ובמידה ולא,למוסס אותו.

מניסיון של עשרות שנים באסטרולוגיה,תקשור ונומרולוגיה, ובמיוחד תקשור, אני מאמינה שניתן לעזור לכל אדם לראות מהיכן הפחדים והחרדות צומחים,מה זה משרת, ולאפשר את ההזדמנות המודעת לבדוק אם הפחדים והחרדות עדיין משרתים את האדם ונחוצים לו. כישלון ואי הצלחה נובעים מקריטריונים חברתיים שלא עמדנו בהם לפי דעת החברה ולפעמים גם לפי דעתנו.

"לא מצליח" קיים בעיני המתבונן, המתבוננים, ברגע נתון של זמן על פי קריטריונים של אותו הרגע, בלבד! למעשהעושה כל אחד מאתנו באשר אנו, ברגע נתון של זמן, את ה – 100% שלו של אותו הרגע ובאותו הרגע.למה הכוונה? המאה אחוז ברגע נתון, יכול גם להיות 10%מהיכולת, כמו ברגעים שאנו לחוצים, נפגעים, כועסים, ועייפים. 100%במקרים האלה (של עייפות, פגיעה וכו') הם 10% ! אינם דומים ל - 100% יכולתנו, כשאנו מרגישים נהדר עם עצמנו, ערניים, שבעים מכל הבחינות וכו'. אנו מחונכים להתנהל על פי קריטריונים ותבניות חברתיות של איך דברים צריכים להיות. מבחינת אמת יקומית, זה אפילו אבסורד. מבחינת הקוסמוס הדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי כשהכול קורה בזמן הנכון בסדר הנכון ומיועד לצמיחה ולהתפתחות. "טוב ורע" למשל, הם קריטריונים של זמן ומקום. מה שנחשב "טוב" במקום אחד יכול להיחשב "רע" במקום אחר ו/או בזמן אחר.קריטריונים כמו איך עלינולדבר,להתנהג,לצייר, לפסל וכדומה,קיימים בחברה אליה אנו נולדים ומשתייכים. על מנת שנסתדר טוב בחברה כדאי שנלמד את הקריטריונים שלה, אך נזכורשזו איננה אמת אוניברסאלית, אלא אמת לרגע נתון של זמן המהווה רקע נחוץ להגשמת הפוטנציאל הנבחר לאותו מעבר חיים (גלגול). המאה אחוז הוא השוואתי. אם וכאשר איננו עומדים בקריטריונים זה איננו מצביע על כך ש"האני"האוניברסאלי שלנו לא בסדר. ה"לא בסדר" הוא בהשוואה לאלה של מישהו/משהו אחר. כל אחד מאתנו אימץ לעצמו לאורך הדרך, מסקנות כתוצאה מהניסיון המצטבר ותחושות כאלה ואחרות של חשש, פחד, תחושת כישלון וכו', ופיתח אמות מידה לגבי מהו המאה אחוז מנקודת מבטו וכשאינו עומד בהם עולה ביקורת, שיפוט, תחושות תסכול, כישלון, כעס וכו'.

על ידי פיתוח מודעות רוחנית ניתן לגלות:

א.שהצלחה וכישלון הם השוואתיים, אינם אוניברסאליים, שמבחינת היקום הכול הצלחה משום שהמטרה היא הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל, נקודה!

ב.להפנים את הרעיון שכל אחד מאתנו ללא יוצא מהכלל עושה את ה – 100% שלו במאת האחוזים בכל רגע נתון של זמן, גם אם זה רק 10% מהיכולת הכללית. זהו ה – 100% של אותו הרגע. ברגע הבא ה – 100% יכול להשתנות ומשתנה.

ג. ש"החיים מגרש אימון וככול שמתאמנים יותר מיומנים יותר" (כפי שאומרים המדריכים).

ד.שניתן להגיע כאן ועכשיו לשורש ולעומק של הדברים המעכבים ולשנות את התפיסה וההתייחסות שלנו, דברהמאפשר לחוות סליחה והבנה, בעקבות גילוי התמונה הרחבה שלא ראינו קודם.

ה.בכל המקומות ש"לא הצלחנו" נסלחנו מראש, משום שנולדנו מתוך בחירה ל"מיפתח זיכרון קטן" שאינו מכיל את כול הידע והמודעות של ה"אני האוניברסאלי" שלנו בהכרה מודעת, על מנת לחוות את חמשת החושים בכדור הארץ (בדיוק מה שמשתנה היום דרך החיבור לחוש השישי).

הגישה הארצית הרווחת עדיין מאוד שיפוטית וביקורתית. מראש מקבלת, מעודדת, ומחבקת רק אם אנו עומדים בקריטריונים מסוימים של התנהלות והתנהגות. מאוד קשה לנו לקבל חריגות ואינני מדברת על מעשי מעשי וזדון וכדומה, אלא, על הסטנדרטיים שמבקשים להילדים לשבת בשקט בכיתה במקום לשנות אולי את דרך הלימוד וכיוצא באלה . מאוד קשה לנו לקבל אנשים שההתנהלות שלהם שונה מההתנהלות שלנו, עסוקים בהתנגדויות ורוצים ליישר את כולם על פי הקו שלנו וכו'.

התוכנה הישנה איננה עובדת על הכלה וקבלה של השונות ועל הרשות להיות אנחנו. אנו מתכנתים את עצמנו עלפי איזה שהן תבניות, וכשאיננו מתנהגים על פיהן אנו "לא בסדר".

הגישה החדשה אומרת שאנו בסדר כמו שאנחנו, תמיד, גם כשאנו "לא בסדר"(בתנאי שאין אנו פוגעים באף אחד), מכיוון ש"לא בסדר" פירושו "לא בסדר" של מישהו: ההורים, המורה, הכיתה, התרבות,וכשדברים אינם מתנהלים בצורה המסודרת המצופה על פי המקובל.

הרעיון הכללי הוא שכל אחד מאיתנו הוא ניצוץ אלוה ממעל. כולנו אחד, ואם אני פוגעת במישהו אחר, אני פוגעת בעצמי. לי אין זכות לפגוע באף אחד, ולאף אחד אין זכות לפגוע בי. מדובר פה על שוויון ערך, על הערכה אפריורי (מראש), שלנו את עצמנו ואת השני. הבעיות הגדולות שלנו נובעות מזה שאנו לא מעריכים את עצמנו ולא מעריכים את השני, או מעריכים את השני יותר מאשר את עצמנו, או את עצמנו יותר מאשר את השני.

מדובר פה על שינוי של גישה ותפיסה, על היכולת לראות את עצמנו כניצוץ אלוה ממעל. ברגע שנרגיש את עצמנו ניצוץ אלוה ממעל, נחיה את החיים שלנו מתוך קבלת השונות שבנו ובאחר מתוך אהבה, מתוך חיוך, מתוך חיבוק, מה שאינו אומר שלפעמים לא נהיה עצובים,שלפעמים לא יפריעו לנו דברים, או לא נתרגז על משהו, אלא שנחיה ונסתכל על הדברים ממקום אחר לגמרי. זה השינוי הגדול שאנו מדברים עליו.


דף הבית
נושא: מה בין פחד וכישלון לבין מודעות עצמית
קוד דף: nv chן pjs ufhakuן kchן nusgu, gmnh,
 
קידום אתרים בניית אתרים