אירועים וחדשות
קבל חינם טיפים לשיפור איכות
החיים ומדיטציות מונחות.
המימד התשיעי

 

בו זמני וזמני

קיימים ביקום עוד עולמות של זמן פרט לכדור הארץ. קיימים הרבה מאד סוגים של זמן. הזמן הוא אמצעי דרכו אנחנו חווים את הפוטנציאל שלנו לא רק דרך הבו-זמניות. למשל, בצביר כוכבי הפליאדות יש זמן אך שונה לגמרי. לכל עולם הזמן שלו.
מנקודת מבט ארצית ניתן לראות כוכב המאיר בשמים על אף שכבר איננו קיים מנקודת מבט יקומית. ניתן להבחין בו-זמנית בשתי האופציות; בבחינת "דברים שרואים מכאן לא רואים ומשם ולהיפך".
או למשל, אם נתבונן על כדור הארץ מהיקום, נוכל לגלות שבו-זמנית קיימים גם יום וגם לילה.

מכאן גם שכל מה שקשור בנבואות עתיד, או בכלל במגמה לדעת מה יקרה, בעצם לא ממש רלוונטי, כיוון שקשור לרשת של אפשרויות שכל הזמן מתהוות, על פי הבחירה וההתכווננות ברגע נתון, גם אם זה לא במודע ההכרתי.
המדריכים מזכירים לא אחת שכל ראיית העתידנות אינה לעניין מכיוון שמתבייתת בדרך כלל על תמונה מאד מצומצמת. ככל שאנו מפתחים מודעות רוחנית התמונה אמנם מתרחבת אך בכל מקרה איננו רואים את כולה. מה גם שבכדי לדעת או להיות מדויק להתרחשות של דברים שקיימת ברשת לזמן נתון, יש צורך במתרגמי זמן בין עולמות. אם אין מישהו שיכול לתרגם את המהות לזמן, אי אפשר לדעת במדויק מתי דברים יתרחשו.

הנשמה היא אנרגיה, צופן, המגשימה עצמה דרך כל ההתגשמויות שלה. היא זקוקה לחוויות. כלומר, המיצוי של הפוטנציאל = הזנה, האוכל והמים שלה. כך שנוצרות אין ספור סיטואציות, "הצגות, תסריטים", המאפשרות זאת.
הכל פועל על מגנוט והתמגנטות, על תנועה ותנודה מתמדת בבחינת "דומה מושך דומה ומשלים, כשהדבר הקבוע ביותר ביקום ובקיום הוא השינוי".

כל פוטנציאל על מנת יוכל להתגשם, זקוק ל X תקופות חיים -""הצגות תיאטרון"", שבהם הוא מממש את עצמו מעצם כך. לכל ""הצגת תיאטרון"" כזו מצטרפות עוד נשמות; חברים, הורים, אחים ואחיות וכדומה, על מנת שההצגה תבוא לידי ממש. לכל אחת מהדמויות יש תפקיד המשרת ומשפיע על כל השאר. אנחנו ערים רק למה שאנו רואים, אך בעצם ההדהוד הוא הדהוד אוניברסלי, אנושי ואוניברסלי יקומי.

כל פרק חיים, ""הצגת תיאטרון"" ספציפית, קשורה; בזמן, מקום, בחירת מין, גזע ולאום, בתקופה מסוימת, להורים מסוימים וכן הלאה. קרי, כל אופציות המימוש המאפשרות לפוטנציאל לבוא לידי ממש כשהכל צפוי והרשות נתונה. בכל רגע נתון של זמן קיימות ומתרחשות בחירות בין שמודע ובין שלאו. . התפקיד של כל "הצגה" הוא לאפשר את מימוש הפוטנציאל.

בכדור הארץ מתקיימת תוכנה לינארית = עבר הווה ועתיד, תוכנה של זמן ושל קוטביות; "טוב", "רע", גבר, אישה, עליונות נחיתות וכן הלאה. כדי לחוות את התוכנה הזו ולממש את הפוטנציאל בכל ההשתקפויות, אנחנו נולדים גם גבר וגם אישה, חווים לאורך הדרך גם את "הטוב והרע", את הקורבן והמקרבן, גם להיות חלק מכולם וגם נבדל מכולם... ואלו רק דוגמאות. אנחנו חווים את החיים בכדור הארץ בקוטביות. השינוי המאד גדול הוא בחיבור של הכל יחד לתצריף אחד של ידע וניסיון מצטבר מעצם ההיות. תצריף המורה על מקורו, ניצוץ אלוה ממעל שלבש אינספור "תלבושות" על מנת לממש את מהותו.

נולדנו לעולם שבו איננו זוכרים את מה שעכשיו אנו מגלים ולכן אנו זקוקים לכל מיני תופעות חיצוניות, אנשים, נסיבות, ריחות, צבעים, צלילים וכדומה על מנת יעוררו את הזיכרון ויזכירו לנו מהו הפוטנציאל שלנו. אם נועדנו להיות צייר מפורסם הרי שניוולד למקום שיאפשר לנו לגלות את הכישרון המיוחד שלנו. אנו זקוקים לאנשים בחוץ שיזכירו לנו. אנו זקוקים ליצירת תנאים מסוימים שאפשרו את המימוש.

כל הבמות קיימות בו זמנית בזיכרון החוויתי, האנושי והאוניברסלי היקומי. כל הספרים קיימים בספריה, השאלה באיזה ספר ממוקדים. אנחנו חיים בתוך ספרייה, "אוקיאנוס הידע" שלנו, השאלה אם אנו ממוקדים על "אוקיאנוס הידע" שלנו, או על ספר מסוים. כשממוקדים על "האוקיאנוס" יודעים בהרגשת הידיעה הפנימית שאנו נשמה, שלבשה דמות לצורך מסוים, מגלים את הצורך ומביאים עצמנו לידי ביטוי.

 אם נסתכל על התמונה מראש, הרי שכל הפוטנציאל קיים בו זמנית אחרת הוא לא היה מתגשם. מבחינת התפישה האנושית הליניארית פרעה היה לפני 3000 שנה, אטלנטיס שקעה לפני 50,000 שנה אבל כל החוויות נמצאות כמו על כף יד קטנה.
השינוי שאנו עושים הוא מעבר ממודע הכרתי שנעוץ על ספר אחד וגם אותו הוא לא לגמרי מכיר, לספרייה המלאה. אם הכל קורה בו זמנית, גם מחוץ לטווח הקליטה שלנו,  אין עתיד יש רק זמן אחד והוא הווה, וטווח הקליטה שלנו נפתח ופנוי לקבל יותר אינפורמציה ולאט, לאט, לשים לב ליותר דברים בהכרה המודעת = חיבור לספרייה הפרטית והכללית גם יחד.

כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי

 


דף הבית
נושא: בו זמני וזמני
קוד דף: cu znbh uznbh
 
קידום אתרים בניית אתרים